אקטיביזם 6 – האתגר הנפשי שבטבעונות וחשיבותו של הריק (Void)

הריק (void) הוא מצב ביניים, זהו המקום שכשעושים שינוי שוהים בו פרק זמן מסוים, אנחנו כבר לא כאן אבל עדין לא שם. סאנאיה רומן, בספרה "צמיחה רוחנית" עושה את ההקבלה לציפור הנוסקת כלפי מעלה תוך כדי רכיבה על זרמי אוויר, ולעיתים היא נמצאת במצב שבין שני זרמים שלחץ האוויר ביניהם שונה, מצב שיכול להיות מתסכל, כמו מעין ואקום, הציפור עשויה להרגיש שהיא נופלת לתהום, אבל זה לא כך, כי מתישהו היא נכנסת לזרם האוויר העליון וממשיכה לטפס כלפי מעלה. הריק הוא מקום שחייבים לעבור דרכו כדי לעשות שינוי אמיתי.

פוסט זה הוא השישי בסדרה בבלוג זה העוסקים באקטיביזם, הנה קישורים לפוסטים הקודמים:

אקטיביזם 5- אנושיות בלב הגיהנום – הבריכה כמטאפורה לשפיות
אקטיביזם 4 – אלכס הרשפט – איך עושים אקטיביזם בצורה הנכונה ביותר?
אקטיביזם 3 – האקטיביזם הקרניסטי
אקטיביסטים 2 – משנה מול דרך חיים
אקטיביסטים 1 – דמויות מההיסטוריה

לאחרונה קראתי פוסט של חברה לדרך. מדובר בפעילה צעירה שאני מכירה היכרות לא מעמיקה, אבל התרשמתי ממנה שהיא מיוחדת ואיכותית.

היא שיתפה את הפוסט באחת הקבוצות של הטבעונים וכתבה על קשיים שהיא חווה ברמה הנפשית מאז המעבר לטבעונות. היא חשה שהחיים שלה השתנו בצורה לא סימפטית וחוץ מההיבט החיובי המוסרי והבריאותי היא מוצאת שהיא לא כל כך מצליחה לראות את הטוב שבאורח החיים החדש.

הדברים שכתבה נגעו בי מאד, הם באו מעומק הלב ונדרש לא מעט אומץ להיחשף כך. מסתבר שלא רק אותי היא ריגשה, הרבה חברים לדרך הגיבו לה בתגובות מחבקות ומפרגנות, השיתוף שלה גם עודד חברים נוספים לדרך להפתח ולהביא שיתופים משלהם.

היא דיברה על הקושי הכפול והמכופל: להיחשף למידע קשה מאין כמוהו, ובו בזמן לחוות את רוב העולם ממשיך להתעלל ביצורים חסרי ישע: בעלי החיים. להרגיש מצד אחד רגשות אשמה על כך שגם היא שhתפה פעולה עד לא מזמן בהתעללות, ועל כך שהיא אולי לא עשה עבורם מספיק. אבל היא הביאה היבט נוסף של כאב גדול במיוחד שאנחנו הטבעונים המוסריים אולי לא מדברים עליו מספיק: הבוז הצורב שאנחנו מפתחים כלפי אלה שעד לא מזמן היו חברינו הקרובים,מכרים שחיבבנו ובעיקר: בני משפחתנו האהובים כשפתאם נפערת בינינו ובינם תהום. זה קורה כי אנחנו לקחנו צעד אמיץ ונכנסנו למקום שהם עדין לא נכנסו אליו. הם אולי הם יעשו את זה בהמשך, אך כרגע המציאות היא שרובם ממשיכים בשלהם תוך כדי שחרור אמירות מתרצות.

היא הביעה געגועים למערכות יחסים זורמות, כיפיות ופשוטות, שהפער שנוצר בינה ובין אותם אלה שעדין צורכים מוצרים מהחי סדק אותן בצורה שקשה לתקן.

השיתוף שלה שכמותו לא רואים הרבה עורר אצלי את הצורך לכתוב את הפוסט הנוכחי. הגבתי לדברים שלה תגובה מהירה באמצעות הסמארטפון דקה לפני שעליתי על מטוס לארה"ב, אבל הרגשתי שאני רוצה להתייחס לדברים יותר בהרחבה, וכך נוצר הפוסט הנוכחי.

לפני כ-20 שנה, בשנת 1995 נפתחתי לתהליך רוחני. נראה שהבשלתי מבפנים במשך שנים ארוכות והנה הגיע הרגע והשינוי קרה. נכנסתי לעולם חדש קסום מאין כמוהו, רב אפשרויות ונרחב, עולם שלקח אותי לתהליך ארוך של לימודים שבהמשכו עשיתי הסבה מקצועית והתחלתי לעשות את מה שאני עושה היום: ייעוץ אישי רוחני בהתחלה, והעברת הרצאוות סדנאות בהמשך. הפרספקטיבה שלי התרחבה וגדלתי מבפנים בצורה שקשה לתאר. תהליך זה נמשך עד היום וילווה אותי בהמשך חיי.

היו במעבר הזה אלמנטים לא קלים. בדיוק כפי שמהפכת הטבעונות היא חדשה יחסית ובהיקפים הנוכחיים שלה שהולכים ומתרחבים חוגגת את שנותיה הראשונות, כך היה אז עם התהליכים הרוחניים, שכיום הם הרבה יותר נפוצים ומקובלים. אנשים הרימו גבה, חשבו שאני מוזרה, שזה לא פרקטי להתעסק בזה, מתי מעט הגיעו ללמוד או להיות מטופלים בטיפול רוחני. גם כיום הקהילה הרוחנית היא מיעוט מהאוכלוסיה הכללית, אך בהחלט יש לזה מקום ואף אחד לא ממש מרים גבה כשאני אומרת מה אני עושה, וגם אם המתעניין לא מתחבר לדרך שלי במקרה הכי גרוע יש חוסר עניין, אך לרוב האנשים קל מאד לפרגן.

ספרים תמיד ליוו את הדרך ההתפתחותית שלי, ואחד החשובים שבהם והאהובים עלי ביותר הוא "צמיחה רוחנית – להיות העצמי הגבוה" (הוצאת מרקם) של סאנאיה רומן, מתקשרת בת זמננו המעבירה מסרים מיישות בשם 'אורין'. ספר זה הוא אחד מתוך טרילוגיה העוסקת בהתפתחותו של המין האנושי בעידן החדש. הספר מכיל 22 פרקים שבסופו של כל אחד מהם מדיטציה לתרגול אישי.

פרק אחד בספר משמעותי וחשוב במיוחד בעיניי, אני חוזרת אליו שוב ושוב ולאורך השנים המלצתי לעשרות אנשים לקרוא אותו. זהו פרק 13 שנקרא: "לעבור דרך הריק".

הריק (void) הוא מצב ביניים, זהו המקום שכעושים שינוי שוהים בו פרק זמן מסוים, כבר לא נמצאים כאן אבל עדין לא נמצאים שם. סאנאיה עושה את ההקבלה לציפור הנוסקת כלפי מעלה תוך כדי רכיבה על זרמי אוויר, בשלבים מסוימים בנסיקה היא תימצא בין שני זרמים שלחץ האוויר ביניהם שונה, מצב שיכול להיות מתסכל, כמו מעין ואקום, הציפור עשויה להרגיש שהיא נופלת לתהום, אבל זה לא כך, כי מתישהו היא נכנסת לזרם האוויר העליון וממשיכה לטפס כלפי מעלה. ה'ריק' הוא מטאפורה למקום מעבר שנדרש לעיתים כדי להגיע לשלב הבא של ההתפתחות.

sanaya
צמיחה רוחנית – להיות העצמי הגבוה. סאנאיה רומן. הוצאת מרקם.
פרק 13 – לעבור דרך הריק מדבר על שינוי משמעותי, הקושי כשכבר לא נמצאים במקום הישן והמקום החדש עדין לא התבסס.

כמעט כל אדם שעשה שינוי משמעותי בחייו, בעיקר שינוי שהתבטא בהליכה נגד הזרם או המוסכמות החברתיות מצא עצמו בתוך הריק, זוהי לא פעם תחושה מתסכלת, כשמשהו מוכר שלאו דוקא נראה שלילי מתנפץ לרסיסים ומשהו חדש נבנה במקומו, אבל יש את אותו פרק זמן בו המשהו החדש עדין לא התבסס, לעיתים עדין לא נבנה, והישן כבר לא קיים, ואז נוצרת התחושה של הריק, שעשוי להיות מעט מתעתע, ולעיתים אף ירגיש כגיהנום בהתגלמותו, אבל למעשה זהו חומר דשן מדהים שניתן להשתמש בו להתפתחות אישית: של עמדות, תובנות, אמונות וכל דבר אחר בצורה הרבה יותר נכונה ומתאימה.

shutterstock_107380874
ציפור בנסיקה

צילום: שאטרסטוק

כ-18 שנים לאחר תחילת המסע הרוחני שלי מצאתי את עצמי עוברת לאורח חיים טבעוני. העובדה שעברתי דרך הריק במסע הרוחני שלי, העובדה שבכלל הכרתי את המושג היתה לי מאד לעזר, כי כבר ידעתי מנסיון החיים שצפויה תקופה לא פשוטה, אבל גם ידעתי גם שיש אור בקצה המנהרה. ידעתי שאני חווה התנפצות מוחלטת של הרגלים, אמונות וצורות-חשיבה שהגיע זמנם להסתיים, ידעתי שאני עושה טיהור פנימי עמוק של הנשמה שלי ושלא משנה מה אבנה במקום מה שהתנפץ, זה יהיה אמיתי יותר, נכון יותר, חומל יותר עבורי ועבור האחר, ידעתי שזה יהיה טוב.

בחוויה שלי, להתחיל דרך רוחנית הרבה יותר פשוט מלהפוך לטבעוני (למרות שבראייה רחבה גם טבעונות היא התחלה של דרך הוחנית, אבל הכוונה כאן היא לשינוי בפועל), לא מבחינת מה אוכלים ומה לא, זה החלק הקל יחסית, אלא מבחינת מערכות יחסים ואיך העולם תופש אותנו ואנחנו תופשים אותו.

החוויה שלי מול ההאנשים שיודעים את העובדות ולא משנים הרגלים, גם אם לא אביע אותה במילים הרבה יותר קשה מהחוויה שלי אנשים שבוחרים לא לעשות תהליך רוחני. הרי אם אספר על תהליכים רוחניים יכול מי שאשתף אותו להגיד שזה לא נוגע לו ובזאת השיחה תגמר ואין שום בעיה שזה יקרה ברוח טובה. לעומת זאת: כשמדברים על צריכה מן החי והאכזריות הכרוכה בה, בני שיחנו כמעט תמיד מרגישים מאד מאוימים, לא פעם מתעוררות אצלם תחושות של אשמה ובושה שהן לא בהכרח מודעות, וקורה גם שהם בוחרים להשליך אותן עלינו.

יש שני הבדלים מאד משמעותיים בין רוחניות וטבעונות: הבחירה אם לעשות תהליך רוחני או לא היא בין האדם לעצמו, הבחירה באורח חיים טבעוני יוצאת מהתחום שבין האדם לעצמו ונוגעת גם באחר (בעלי החיים) ובגורלה של הפלנטה, כך שהאמירה "חייה ותן לחיות" לחלוטין אינה תופשת כאן. אבל ההבדל המשמעותי והגדול יותר הוא, שתהליכים רוחניים יתאימו לאחוז מסוים מהאנשים אולי אחוז קטן יחסית ויתר האנשים יבחרו חיים יותר ארציים ויכול להיות שהפער הזה יישאר לאורך זמן, בעוד שהבחירה באורח חיים טבעוני כפי שזה נראה תתפשט ותקיף אחוזים גדולים מהאוכלוסיה ויש צפי שמתישהו (בהנחה שהאנושות תשרוד את העשורים והמאות הבאות) התזונה של כל בני האדם (או של רובם המכריע) תהיה צמחית.

ברמה האישית, אחד השינויים המשמעותיים שקורים לאנשים שעוברים לאורח חיים טבעוני מוסרי הוא שעשויות להתקלקל מערכות יחסים שהן בחלקן ותיקות מאד, גם אם לא נריב ונבוא בהאשמות הדדיות, יכול להיות מצב שאנחנו הטבעונים לא נמצא שפה משותפת עם מי שמשלם עבור התעללות בחלשים מתוך חמדנות והרגלים. הצורכים מן החי מצידם עשויים לא לרצות להיות במחיצת מי שמבקר אותם גם אם הוא עושה את זה ללא מילים.

הטבעונות המוסרית, בצורה בה היא מתפשטת כרגע בתוך התודעה האנושית היא מצב חדש, בהיקפים הנוכחיים היא קיימת רק שנים ספורות, ומשתנה משבוע לשבוע כך שנוצר עולם חדש, שאין לאף אחד מושג איך ייראה, באיזה קצב זה יקרה, ומי יהיו הבאים בתור להפתח אליו, מאחר ואנחנו משערים שמתישהו כולנו או רובנו נהיה טבעונים, ונראה שחוסר הוודאות הזו גורמת לחוסר יציבות רגשית אצל רבים.

אני מאמינה שזה מצב זמני. כבר עכשו, כשנתיים וחצי אחרי המעבר לטבעונות אני מרגישה את הטלטלה הרגשית המטורפת שחוויתי נרגעת מעט, הרגלי האכילה מבוססים ויציבים יחסית, לגבי מערכות היחסים הישנות: חלקן הסתיימו וחלקן קיבלו צביון מעט שונה. גיליתי שעם האנשים הקרובים לי ביותר שעדין צורכים מן החי אני מצליחה לשמור על קשר והאהבה עדין שם (אני מאמינה שזה בגלל שהם באמת מקבלים את הדרך שלי, ואני די בטוחה לגביהם שהם יעשו מתישהו את השינוי). אני גם מאד שלמה עם מערכות היחסים שהסתיימו ומבחינה זו הטבעונות שימשה לי כפילטר שחשף אמיתות מסוימות בתפישה שלי לגבי עצמי ואחרים.

אני רוצה לשתף בנסיון שלי את אלה שעשו את המעבר וחווים קושי ולהגיד להם: מאד ברור למה זה לא קל, אבל אם תבינו שאנחנו סוג של חלוצים שאחראים לשינוי שהוא אולי הגדול והחשוב ביותר שעבר על המין האנושי אי-פעם, ושהזמן שעובר משפר את המצב, וככל שנצבור נסיון באורח החיים החדש אולי יהיה לנו קל יותר לתת לעצמנו מרווח נשימה, ונוכל להתחיל לראות את האור בקצה המנהרה.

והוא שם….

מוקדש באהבה לכל הטבעונים המוסריים באשר הם.
וגם לאלה שברגעים אלה עושים את השינוי.

***************************
תודה שקראתם.

דעתכם חשובה לי , ואשמח לשמוע תגובות. ניתן להגיב בסופו של כל פוסט.
כמו-כן, אתם מוזמנים לעקוב אחרי הבלוג. לשם כך יש ללחוץ על הכפתור למעלה משמאל עם ציור הסיכה והכיתוב “עקבו אחרי”, לבחור באופציה של דואר ולמלא כתובת אימייל. האתר ישלח לכם הודעת אימייל בכל פעם שיעלה פוסט חדש.

לבלוג יש דף שמלווה אותו בפייסבוק. אפשר לעשות לייק לדף ולראות את הפוסטים שם:
https://www.facebook.com/vegan1.spirit