אפטר שוק

במקרים כאלה שיש חולה בבית מתרכזים בחולה, קשה מבחוץ לאנשים להבין עד כמה המחלה הזאת משפיעה על כולנו, ומזלם שהם לא שם להבין את זה.

   AfterShok

  כמו בלון שהוציאו לו את האוויר והוא טס בחדר בניסיון נואש לעצור לרגע ולהתמלא מחדש,  ככה אני.

אם חשבתם שזה שהיא מאושפזת הביא איתו איזושהי הקלה שמישהו אחר מחזיק את ה"מושכות" אתם טועים. הדאגה נשארת בעינה. עלתה או ירדה? תצא לסופ"ש או תישאר?  מה היא מרגישה?

היא צריכה אותי? אולי השבוע אראה איזה שינוי קטן בחשיבה? אפילו רק תיקווה לשינוי תספיק לי בשלב הזה..

הבית מלא. חברים,  ילדים,  כלבה,  המולה של החיים, ובלב? רע., ואפילו מאוד. מפחיד ובעיקר בודד.

     במקרים כאלה שיש חולה בבית מתרכזים בחולה, מה קורה? מה שלומה? עלתה במשקל? איך היא? משתפת פעולה?

קשה לי להסביר,  שאף אחת מהשאלות הללו לא רלוונטיות אם השינוי הזה, הקטנצ'יק הזה לכאורה בראש לא קורה. היא לא רוצה להבריא.  לפחות כך היא חוזרת וטוענת ומכריחה אותי להקשיב בתקווה, שאפנים וארים ידיי.  אני לא מפנימה.

     ואז עוברים אלי. אז איך את? בטח נורא קשה לך. אתם חושבים?

 כולם יודעים מה אני צריכה לעשות, לנהוג בה ביד קשה, לא לבקר כל יום, לחבק ולהכיל אותה כי היא חולה וזקוקה, לצאת לעבוד,  למצוא זמן לעצמי כדי למלא מצברים…. כולם יודעים הכי טוב.

אין להם ספק ולו הקל שבקלים מה נכון לעשות. רק לי יש ספק.  רק אני מתלבטת.  רק לי אין שום אינסטינקט אימהי או בכלל,  שאני סומכת עליו..

אף אחד לא שואל על הילדים האחרים בבית, ואולי עדיף. לא אהיה מסוגלת להכיל עוד שיחות או עצות גם שם. קשה מבחוץ לאנשים להבין עד כמה המחלה הזאת משפיעה על כולנו, ומזלם שהם לא שם להבין את זה.

כמו סופת טורנדו,

שרדנו אותה בחיים בקושי, ועכשיו מתחילים לאסוף את כל השברים. נותרנו חשופים,  בלי בית ובטחון,  בלי כלים רק עם הריסות.

אני לא לבד, אבל בכל זאת לבד.

לבד דרוכה ועוקבת בחרדה אחרי כל תנועה רגשית של כל אחד מהילדים, נזהרת לא לבצע תנועות חדות, שלא לשבור אותם,  להקשיב ולראות מה הם צריכים ולנסות לסמוך מחדש על עצמי, שאשים לב ואדע באיזה פעולה הכי נכון לפעול.

אני הולכת לטיפול אישי, לקבל כוחות. לוקחת כדורים. הולכת כמעט לבד לטיפול משפחתי כמה סימבולי זה, שאני יושבת בטיפול משפחתי לבד עם המטפל… אין יותר בולט מזה, שאני המשפחה והמשפחה זה אני.

אין עוד.

     רצה מטיפול רגשי מילד לילד, מפסיכולוג לפסיכיאטר, לייעוץ הורי,  לטיפול משפחתי, ביורוקרטיה של קופות החולים,  הסברים,  תחנונים לזרז את התורים הארוכים כל כך ולהסתדר בין לבין עם החוגים, בית הספר ועבודה חדשה כדי לשמור על שגרה ואורח חיים נורמלי

כשאין שום דבר נורמלי בזה שהיא לא אוכלת וכולנו מתפרקים על הדרך.

אפטר שוק.

[youtube lxTt5QmPSqI]

 

Thank you So much  https://www.facebook.com/youareheretoriskyourheart  for this hart breaking and beautiful picture