היא שוכבת על המזרון, ופוקחת אט אט עיניים, נשימותיה המהירות חוזרות בהדרגה לקצב אטי כשאני מפזר בתנועות ארוכות ושקטות את העונג שחוותה בשעה האחרונה ממרכז גופה כלפי מעלה וכלפי מטה, מחבר את התחושות חזרה לכל איברי הגוף. רגליה עדיין מפושקות כאילו גופה אומר – עוד, גע בי עוד. היא ממצמצת בעיניה כמו מחפשת נקודה להתמקד בה בחדר האפלולי עטור הנרות המרצדים. אני מלטף את שיערה לאט. היא מליטה את פניה בידיה ואחרי רגע ארוך של התכנסות נאנחת: "יו, אף פעם לא נגעו בי ככה". אני מחייך אליה, היא מורידה שוב את ידיה ומרפה אותן לצדי גופה ואז מתבוננת בי. אני יושב לצדה, ממשיך במגע הרך. רגליה רוטטות ברעד שאינו מפסיק. הגוף שלה מסרב להירגע, מבקש עוד מהעונג הזה, אף שאני יודע שהיא גם על קצה גבול היכולת שלה להכיל כעת גירוי. אבל המיינד שלה פוקד על גופה – זה טוב, זה נעים, עוד… עוד מזה… אני משוחח איתה על כך, מבקש ממנה להתחבר לתחושות, להבין מה היא מרגישה כרגע. "אני לא יודעת, זו תחושה שלא הכרתי, בעצם מלא תחושות"…
מגיל צעיר מלמדים אותנו איך לא לגעת. כל ילד וילדה שהולכים לגן לומדים על הגוף הפרטי. זה חשוב, זה מייצר הגנות.
אבל האם מלמדים אותנו איך כן לגעת? לא. לא מספיק. ילדים גדלים לנערים שמגע זר להם. נערות מתבגרות לנשים בתודעה מתמדת של התגוננות ודריכות. נשים מבוגרות יוצאות בגיל מתקדם למסע בעקבות העונג, מסע לחיפוש האורגזמה. חצי חיים בלי לדעת מגע מהו. כי לא לימדו, כי לימדו שאסור, כי שכחו ללמד גם איך מותר ומה נכון. והנה היא שוכבת כאן, ואני תחנה בתוך המסע הפרטי שלה בדרך לעצמה, ליקום מקביל שבו אנשים באמת תופסים את עצמם כראויים לעונג ולא רק ככפופים לציוויים שתוכנתו בנו, שורות קוד בתוכנה אנושית שהייתה צריכה לעבור מזמן שדרוג ועדכונים, אבל הושארה כמו שהיא, בגרסה בסיסית, לא מעודכנת, לא ידידותית מספיק למשתמשת. והמשתמשת זו היא, שלא ידעה אורגזמה מהי, שלא חוותה מעולם שעה או שעתיים בהן מישהו פשוט מתרכז בלענג אותה, בלי למהר, בלי לחפש את העונג של עצמו, בהענקה פשוטה ונקיה.
כשאנחנו נפרדים אני מאחל לה שתמשיך לחקור את העונג. שתמשיך במסע שלה לתוך עצמה. כשאני סוגר אחריה את הדלת אני חוזר לחדר העיסוי ומתבונן מסביב. חלק מהנרות כבר כבו, אחרים מנצנצים את אורם ואת הריח הנעים. הכריות מפוזרות, הסדין הגדול סתור ובמקום אחד ניכרת בו משיכה של היד שלה. צלילי הקערות הטיבטיות שהתנגנו לנו ברקע עדיין מתערבלים במרחב המקודש. אני עוצם עיניים ונושם. נושם אישה, נושם גבר, נושם אור. אני מתקרב לראי שנמצא בצד ומתבונן. מאחורי משתקפים נרות דולקים ובי צפה המחשבה: מגע הוא אור. עונג הוא להבה.
מוזמנות לבקר ולקרוא עוד באתר שלי על עיסוי ארוטי במרחב הטנטרי.
