אף לא תמונה אחת בספר ילדים ?

ספר ילדים ללא תמונות מצטייר בעינינו (לא כל שכן בעיני ילדינו) כספר רציני, ו- לא כל כך מעניין. בלשון המעטה.
ישנו לפחות ספר אחד יוצא מן הכלל הזה.

הספר בלי תמונות
הספר בלי  תמונות
אף תמונה ?
אף תמונה!
קבלתי את הספר.
קראנו אותו בבית בפעם הראשונה ואמרנו – ספר מטומטם.
ואז –
הגיעה הבת עם הנכדה (בת 3)
היא שמעה אודות הספר הזה שנחשב כרב מכר בקנה מידה עולמי.
כולם מדברים עליו.

כולם מתלהבים,

ואני ?
אני רק אמרתי, טוב נו, קחי אותו ותקריאי אותו לקטנה.
והיא הקריאה.
בקול רם וברור.
כל מילה.
כל הוראה שרשומה בספר.
וזה ריתק את הילדה.
וזה הצחיק אותה.
מה הצחיק ? היא שאגה מצחוק,
היא ישבה והתפקעה בעוד אמה מקרטעת בין ביטויי הג׳יבריש חסרי הפשר או כשאמה ציינה  בקול גבוה : אני קוף !
כל כך שמחתי להעניק להם את הספר .
למחרת :
קבלתי דיווח מהבת : הילדה ביקשה שיקריאו לה בבוקר. שוב ושוב ושוב.
ואז שאמא תקריא, שוב ושוב ושוב.
מה סוד קסמו של הדבר הזה., כשאין אפילו תמונה אחת לרפואה או להמחשה.
הכל בקול.
קשקשת
אין זה סוד שילדים אוהבים שמקריאים להם סיפורים.
גם ילדים גדולים יותר, בני 6-8, אשר מסוגלים למעשה לקרוא בעצמם, אוהבים להקשיב לסיפור מוקרא בקול רם. ואם הוא מצחיק – על אחת כמה וכמה.
לילדים יש חוש הומור.
ילדים צוחקים על עצמם ועל אחרים. הם עושים מניפולציות במלים ובמושגים ונהנים בעיקר כשהמבוגר חושב שהם מצחיקים.
הם נהנים לזהות שמבוגרים ״מדברים שטויות״ ואומרים דברים אבסורדיים וצוחקים גם כשימשהו מדבר בקול לא לו.
קראתי מחקר הטוען כי ספרות העוסקת בהומור בגיל הרך מתארת הומור תגובתי והומור יצירתי. ילדים צוחקים כשמתגלה אי התאמה, מוזרות, אירועים מפתיעים, התנהגות משעשעת, מלים מצחיקות, אסוציאציות הומוריסטיות, אליהם  הם מגיבים בחיוך או בצחוק. זהו ההומור התגובתי. (היצירתי פועל כאשר ילד עושה תנועות ומחוות הגורמות לו ולסבבתו לצחוק)
וכאן בדיוק נכנס הספר ללא תמונות. הוא מגרה את חוש ההומור של הילדים, מעודד אותם לגמישות מחשבתית, ולתקשורת בינאישית קלה יותר.
והכל נעשה רק בזכות המלים הכתובות  – משמעותן , הקשר , או אי הקשר שביניהן.
ספר גאוני !

 

מרת נחת
זוכרות את מר שמח וחבר מרעיו, אז אני נשואה למר נחת, ולכן אני נקראת מרת נחת.