אף אחד לא יתמוטט אם יידע את מילות "התקווה"

חשבתי שאני צריכה ממש להבהל כשמשרד החינוך והעומד בראשו החליטו להציב את המנון המדינה ודגל ישראל על פרק היום – פתאום נזכרתי שבעצם גם כשאני למדתי זה היה ולא קרה לי שום דבר נורא. החלטתי שאין טעם להכנס לפאניקה……

נא לא להכנס לפאניקה – מערכת החינוך לא עוברת לדום מתוח !! אף אחד לא התמוטט גם כשידע את מילות ההמנון הלאומי, לא קרה שום דבר אם קראו במסדר בוקר את פרק היום בתנ"ך בבית ספר חילוני להפליא (אני למדתי שם – ותאמינו לי שאני חילונית) במסדר בוקר. כן, לבית הספר שלי לא הייתה שום זיקה ליהדות באופן מיוחד, יש בו עדיין זיקה לישראליות ותזכורת לשאלה עם ישראל חי ?
גם ב"אם הרוחנית" של המדינה הזו – ארה"ב של אמריקה, נודה ולא נבוש שהיא ארץ די מתוקנת – אף אחד לא מתבייש לשיר (כן, גם במערכת החינוך) את מילות ההמנון הלאומי ולהרים את הדגל כל בוקר בלי להוריד את הראש. מעצבן אותי לשייך כל דבר לפוליטיקה ולמניעים מהאיזור ההוא, יש נושאים שאולי עברו ראייה מחודשת ומרעננת והגיע הזמן שמישהו ירים את הדגל ויאמר : לא יזיק לילדים האלה לדעת את מילות ההמנון ולבית הספר להרים את הדגל בבוקר במסדר בוקר (במקומות שמתקייים).
אני לא מדברת על מסלולי טיולים, אני לא אורי דביר ז"ל שמציע תוואי, אני רק חושבת שלאף אחד לא קרה כלום אם ביקר במערכת המכפלה. אני לא מתביישת לומר שהייתי שם לפני המון שנים, לא, לא הרגשתי רע עם עצמי – עשיתי לעצמי יום ירושלים ונסעתי לירושלים כי ידעתי שאף פעם לא ייצא לי "על הדרך" להגיע לירושלים, בטח שלא לכותל ובטח שלא למערכת המכפלה ומדי פעם בפעם חשוב לי להזכיר לעצמי למה בארץ הזו אני מבלה. אז כמו שאתם רואים – אני לא חושבת שנגרם לי נזק נפשי….טיילתי , ראיתי, ו…חזרתי הבייתה בשלום. כן, הייתה בי איזו תחושה קצת אחרת שעזרה לי להבין למה אני כאן עד היום. אולי זה שמאלצי אולי זה אנושי. עבורי זה היה אנושי. אולי לכן אני לא ממש נכנסת לפאניקה וגם לא בערך – אם הפעולות הללו ישולבו בתוך הפעילות האחרת של מערכת החינוך.
לא נפלתי מהכסא כשבמסגרת הטיול לצפון עברנו בכפרים דרוזים ובאחד מהם שומו שמיים אפילו בילינו נהדר ואכלנו אוכל יוצא מן הכלל – למדנו שאפשר לחיות ביחד, לבלות ביחד למרות שלא בטוח שנסכים על כל דבר. כן, מערכת החינוך הייתה אחראית לזה….ולא נפלו השמים ואף אחד לא התאסלם כי ביקר באותו מקום (לא זוכרת את שמו). ביקרנו גם (עכשיו כשאני חושבת -זה ממש לא היה אחראי) גם בכפר הבדואי רהט ובסביבה. קיבלו אותנו נהדר, דיברנו קצת על ההבדלים התרבותיים ביננו וגם על ענייני דת. אגב, סיפרו לי שבמסורת שלהם אני שווה ארבעים גמלים (נראה לי שאם מודדים לפי ק"ג – אני שווה לא מעט). זה יפה להתחיל עדר עם ארבעים גמלים…לא התאסלמתי, אבא שלי לא קיבל ארבעים גמלים במקומי….קיבלתי קפה שחור פנטסטי שהיה שווה במיוחד. קבלת האורחים הייתה נהדרת אפילו שהם בדואים – איך הרשה את זה מי שהיה אז שר החינוך?? אף  אחד לא צעק אז ברחובות על צדק חברתי – אז כנראה שזה לא בדיוק שייך……..
ירושלים היא עיר קסומה בעיניי וחוץ ממערכת המכפלה וקבר דוד (מה לעשות שאנחנו פוגשים בהם בעוד מקומות בתוכניות של משרד החינוך ? למחוק את המקומות האלה שבהם הם מאוזכרים ?), חוץ מקבר דוד אפשר לדבר שם גם מורשת קרב, אפשר לדבר על גבעת התחמושת ועל כיבוש הכותל ב 1967 (אף אחד לא התמוטט מקצת היסטוריה…כן, לא צריך לשכוח שבשביל הדור הזה – אנחנו כבר מדברים היסטוריה). אפשר גם לדבר על בג"צ ועל הדיונים שמתנהלים בו, על הנושאים , על התכנים ואולי קצת לקשור את זה לאקטואליה, וגם לראות את המבנה המרהיב.
אפשר גם לא בכוונה לסטות מהדרך ולבקר בכנסת ישראל (נראה למישהו נורא ואיום) – אתם יודעים : בית המחוקקים, רשויות – סוג של שיעור באזרחות. נראה לי שאלו נושאים מספיק חשובים כדי לבקר בירושלים ויותר מפעם אחת. אני לא חושבת שכבוד השר או משרד החינוך התכוונו שילדים יסעו באופן ישיר מבית הספר למערת המכפלה , יבלו בה חצי שעה (לא יודעת כמה זמן זה לוקח) – יעלו חזרה על האוטובוס ….אהה…בדרך ייבלו בקבר דוד (עוד 15 דקות)…ויחזרו לבית הספר כדי לדון בהילכות הדת היהודית ובפרץ היהדות והפאניקה.
שכחתי להודות על חטא קדמון נוסף : במערכת השיעורים היה לנו גם שיעור במורשת ישראל. אני לא מרגישה היום רע עם העובדה שלמדתי קצת על החגים, מה המשמעות של יום כיפור או למה בשבועות קוראים את מגילת רות או שהסבירו לי קצת מושגים אחרים ששייכים למורשת. נשבעת לכם לא קרה כלום ולא עברתי לדום מתוח גם אם למדתי קצת על מנהגים. סתם העשרתי את הידע הכללי שלי. אני מרגישה שזה היה לא פחות חשוב ולא גרם לי לחזור בתשובה.
אני חושבת שזה בהחלט חשוב שנבחרת ישראל בכדורגל תדע את מילות התקווה ובמשחק כדורגל בינלאומי השחקנים יידעו יותר מלהמהם את המילים, יידעו אותן ואולי לא בכוונה גם יבינו מה הם שרים. סליחה על הציניות והציונות. לא קרה לי כלום שבמסדר הבוקר בבית הספר שמעתי את פרק היום בתנך, אולי זה שעמם אותי, אולי לא – אבל למדתי עוד כמה פרקים שקצת הזכירו לי את הקשר ביני לבין להיות יהודי. לא נראה לי נורא רע.
 
חשוב לי שנער לפני שהוא הולך לשרת 3 שנים יבין למה הוא כאן (אני מקווה שהרוב מבינים עוד קודם) ולמה להגן על המולדת זו זכות (כאן באמת נכנסים לדיון הפוליטי שאליו במכוון אני לא נכנסת), שאני אדע שהוא ביקר בסמלים הראשיים של המדינה. אולי אני לא ממש חכמה – אבל זה חשוב לי. אולי בהשבעה אחרי המסע המייגע בסוף הטירונות הוא יידע מה המשמעות של הכותל מעבר לסיום מסע הכומתה.
אני מרגישה קצת שמאלץ בפוסט הזה , אבל אני מרגישה שאיכשהו קל לי יותר לקחת אוויר (למרות החום המזעזע) – כי כשכתבתי את הפוסט אולי גם קצת הסברתי והזכרתי לעצמי למה אני בארץ הזו.
זה היה עבורי היום סוג של ביקור בכותל ובמערת המכפלה….לא התמוטטתי ולא חזרתי בתשובה.