יש חוויות מטלטלות כל כך הגורמות לחיים להתחלק ל 'לפני ואחרי' ומשאירות חותם משמעותי בזכרון הגורר אחריו מהפך קיצוני. לפני כשבועיים חזרתי מזועזעת ממשלחת בינלאומית לניקיון חופים באי Roatan שבהונדורס למראה ערימות הפסולת האנושית המורכבת לרוב מפלסטיק ומזהמת את נוף גן העדן הציורי של האזור, פוגעת באיכות החיים של התושבים המקומיים ובעיקר משנה אצלי לעד את צירוף המילים "חופשה בקאריביים". כבר בשעתיים הראשונות של איסוף 4 שקיות זבל ענקיות אני מבינה שמהמקום בו אני נמצאת – המלחמה אבודה מראש וכדי לנצח, משלחת אחת לא תספיק כאן אלא נדרש גיוס חירום מיידי ורחב יותר – צב 8.
לראות ולא להאמין
32 שעות של טיסות ושעות של המתנה בשדות תעופה הסתיימו לבסוף בהגעתנו למלון חוף קטן בשם "פנטזיה" (ובהחלט הרגיש כך באותו הרגע) באי Roatan שבהונדורס. למרות זאת, למחרת השכמנו ב 5 בבוקר ותוך שעה וחצי התחלקנו לקבוצות, עלינו על סירות "טקסי" בניחוח מקומי ואט אט במעבר סוריאליסטי היינו עדים לקיצוניות הבלתי נתפסת שבין מראה "החצר הקדמית" ל"חצר האחורית" של האי כשבחוויה משתתפים כל החושים עד לריחות מצחינים מעצימי מראה העיניים. את קו החוף “מעטרות" מליוני אריזות קוסמטיקה, בקבוקי שתיה קלה, פקקים, קשים, שקיות מזון ועוד שאריות פלסטיק בכל הגדלים והמינים. תחושת הבושה החרידה והטרידה אותי כאשר נתפס אצלי כמה חלק יש לנו במפגע הזה. המקום צועק מלחמה! היציאה מאזור הנוחות והצורך בשינוי כבר אתמול מחייב. אתם ודאי תוהים – אם כבר מבצע נקיון חופים – למה לא בחופי הארץ?
למה הונדורס?
את כוחן של הרשתות החברתיות ומקומן בחיינו כבר לא צריך להסביר, כך התחיל גם סיפור ניקיון החופים בהונדורס. סרטון שפורסם בפייסבוק בדיוק לפני שנה על ידי בלוגרית ימית בשם קרוליין פאואר סרטון של "החצר האחורית" בהונדורס, מראה מזעזע של טונות פסולת פלסטיק צפה על פני אלפי קילומטרים של אוקיינוס וחופים שבעבר נחשבו לפנינות תיירות ואתרי צלילה מהיפים בעולם. הסרטון עוצמתי ומזעזע – גרם לדניאל בירנבאום, מנכ"ל סודהסטרים, להרים את הכפפה וליצור קשר עם קרוליין ונציגות הונדורס בישראל בכדי להניע את מבצע נקיון חופים בינלאומי בשם fightplastic . כ 150 עובדי סודהסטרים מכל העולם נפגשו בהונדורס לפעילות ניקיון חופי האזור (גילוי נאות:אני עובדת סודהסטרים), בדיוק במקום שבו צילמה פאואר את הסרטון הויראלי שלה שנה קודם והשמיעו "קול" רועם שנשמע בכל העולם. Roatan הוא אומנם אי קטן אך משמש דוגמא לבעיה אקוטית עולמית גדולה ורחבה אשר וודאי לא תבוא על פתרונה במבצע ניקיון של 48 שעות ולא בזכות 150 אנשים. הפתרון הרבה יותר פשוט וזמין מזה והוא נמצא אצלכם בבית עכשיו.
המראות במציאות קשים ומטרידים עוד יותר מהסרטון של קרוליין. העובדה שכל מוצר פלסטיק זוכה כמעט בחיי נצח למשך 450 שנה עד שמתכלה סופית, מערער לחלוטין את יסוד המושג "חד-פעמי" וגורם לי ולהבין שאנחנו יותר חד פעמיים מכל מוצר העשוי פלסטיק, כוס המים הקרים שזרקתי לפח – תישאר פה הרבה אחריי. האמת היא, שהטעות המושגית הזו מייצרת תפיסה מתעתעת הנותנת לנו תחושה כי השימוש הקל והחד פעמי למעשה משקף גם את אורך חייו של הפלסטיק. בפועל, ברגע שאנו זורקים את הכוס או המזלג לפח הם אומנם נעלמים מהעין ומתרחקים מהלב, אך שם בדיוק מתחיל המסע האינסופי של הפלסטיק בעולם המגיע עד לחופים, לאוקיינוסים ובהמשך גם למזון שלנו. מעל 90% מזיהום הפלסטיק בעולם מורכב מבקבוקים, כלים חד פעמיים, קשים ושקיות. היכולת שלנו להשפיע ולתרום לסביבה נקייה קלה ואפשרית כבר מחר בבוקר. הפתרונות זולים ופשוטים ליישום ושומרים על עקרון אחד פשוט – כל מעבר משימוש חד לרב פעמי – יקטין את כמויות הפסולת ויקדש את המטרה הירוקה.
ממחר דיאטה!
סיפור הגמילה שלי מכלים חד שימושיים ראה אור בפוסט לפני כמה חודשים ולכן מניסיון אישי אני יכולה להעיד – זה אפשרי. לא כולם זוכים לראות בלייב זיהום רחב היקף כמו ב Roatan, לכן הרגשתי חובה לשתף ולהעביר את הבשורה הלאה. השימוש המאסיבי במוצרי פלסטיק חד שימושיים מכל הסוגים חוזרת אלינו באפקט בומרנג מהיר ומדאיג מאוד. רק 20% מפסולת הפלסטיק בעולם עוברת תהליך של מחזור והרוב נשפך לסביבה שלנו, מתפרק לחתיכות מיקרו-פלסטיק מזעריות הנכנסות למזון הדגים בין היתר ומשם לחריימה של ערב שבת על הצלחת של כולנו – וכך הפך הפלסטיק לחלק משמעותי משרשרת המזון בטבע של בע"ח ושלנו. האם הייתם ישנים טוב בלילה בידיעה שילדיכם אוכלים פלסטיק לארוחת ערב? רק השבוע פורסם כי חתיכות מיקרו-פלסטיק נמצאו בצואת בני האדם ובמלח שולחן כהוכחה לכך שפלסטיק הוא חלק מצריכת המזון היומיומית שלנו – אז איך אתם אוהבים את הצ'יפס שלכם?? זה באמת קשה לקליטה ובטח שקשה לעיכול. העובדה שאנו לא רואים את הזיהום בשגרת החיים שלנו לא אומר שהוא לא שם. כבר עכשיו, יש לנו את היכולת לתרום לשינוי המצב לפני שאנו טובעים בפסולת של עצמנו. למשל החליפו את הכלים החד שימושיים בכלי זכוכית או חרס (בנוסף לכך שהאוכל טעים יותר כך), צאו לשופינג מכל סוג שהוא עם תיק רב פעמי (אקססוריז אופנתי מדליק!), היגמלו מקניית בקבוקי פלסטיק ועברו לבקבוקים רב שימושיים (מוצרי סודהסטרים למשל), השתמשו בקשים העשויים נייר (או אל תשמשו בכלל) ואם כבר נאלצתם להשתמש בפלסטיק – דאגו למחזר.
צב השעה
אם נשים לרגע בצד את ההשפעה של הסביבה עצמה והעדר המוסריות שבצריכה בזבזנית ואגואיסטית של ימינו, חשוב לתת את הדעת גם על שותפינו על הכדור הזה, בעלי החיים. בין ערימות הפסולת שאספתי נחשפתי גם ללא מעט חיות מתות נפגעי זיהום הפלסטיק שעם קצת מחשבה ואהבה זה יכל להראות אחרת. הדוגמאות הן אינסופיות ומדאיגות; כמו שקית ניילון שקופה הגורמת לחנק צבי הים הטועים לחשוב כי זו מדוזה, קשים קטנים וגדולים הנכנסים לאיברי הנשימה של חיות הים, מתקן פלסטיק של שישיית פחיות כרוך בלחץ סביב גופה של צבה בהריון שלמדה לחיות אתו כמו מום מולד, רשתות דייגים עזובות וסבוכות לוכדות סרטנים וכוכבי ים, ב 2015 התגלה לוויתן ענק שנסחף אל החוף בנשימותיו האחרונות כאשר ניסו המחלצים להצילו ללא הצלחה. חוקרים אשר בדקו את גופתו בנתיחה מצאו עציצים מפלסטיק, מיכלי ספרי, צנורות השקיה, חבלים ויותר מ 15 ק"ג פלסטיק (!!!) וקבעו כי סיבת המוות חסימת מעיים. הפסולת שאנו מייצרים הולכת וסוגרת עלינו מידי יום גם אם זה לא מתרחש לנו מול העיניים ויותר ויותר גופות של חיות נשטפות אל החוף עם קיבות מלאות בפלסטיק. האחריות הסביבתית הנדרשת היא החובה המוסרית שלנו כבני אדם ובעל החיים המשוכלל בטבע אשר אמור לשמור ולהגן על העצים, האוקיינוסים ובעלי החיים האחרים כאן התלויים בנו – "המבוגר האחראי".
נא להתנהג בהתאם.
אהבתם? תעשו לייק