אני רעש גדול

אני מתבוננת בתמונה ורואה את תינוקת הקסם השמנמנה משתקפת מעיני.

אתם מכירים את הדיון הזה, למי הם דומים.. כשנולדה הבכורה, תכולת עין ובהירה (כמו אמא) מיהרה אימו של הקירח לפסוק מיד שהיא דומה שתי טיפות נהר הירדן לעילוי המחונן קרי בנה בכורה. הקירח מטעמו שחום עור ושיער (כן כן פעם היה לו, מה חשבתם שהוא נולד ככה. לא. לטענת אימו הוא בכלל נולד בלונדיני שופע, אבל לא כך קיבלתי אותו…אבל שוב, זו משפחה שלא מבלבלים אותה בעובדות!!) הו, כמה נעלבתי, 16 שעות בחדר לידה מיילד דב רוסי שצנח לי על הבטן וסדק לי את הצלעות, ואקום ותפרים מפה עד… והם מנכסים את כל היופי המתיקות המושלמת לגנים שלהם בלבד.. איך ייתכן הדבר?

אחר כך באו הבנים. צדקתם, דומים לאבא, אותו דבר בדיוק. ריטואל ידוע. לידות איומות. עלבון בגרף יורד. טוב, כבר ידעתי למה לצפות.

אבל כשיצאה זאתי האחרונה הייתי אני כבר מעל גיל 40, זאת אומרת צברתי קילומטרג' וגם מעט (ממש מעט) שכל והקדמתי להגיד: לי, לי היא דומה, תפסתי ראשונה!! נראה אתכם עכשיו.

מה שכמובן לא עזר לי בשיט. מהבוידם נשלף איזה דבר שקופיות בכיכובו של הקירח, שערו שחרחר למהדרין והוא דומה שתי טיפות מה שזה לא יהיה לקטנה, או היא דומה לו איך שלא אומרים. צר לי להודות אבל עם השנים צבר גם הקירח ביטחון והוא נהג עד לא מזמן לדחוך לתוך עיני האורחים, קרובים או מזדמנים את דבר הפלסטיק השקופיתי הזה ובטון של דוד מגליציה היה שואל, נו מי זה לדעתכם??

(פאוזה, זה ממש מדהים ואפילו דורש מחקר מעמיק איך יתכן שלאורך יום אחד ממוצע מאבד הקירח את המפתחות\טלפון\ארנק במינימום פעם לפריט ואת דבר השקופית הזה, שהוא קטן ודי חמקמק הצליח למצוא בכל פעם מחדש???).

למה אני אומרת עד לא מזמן. ובכן, כי לפני איזשהו זמן בקע מתוכה גן, שלי. הוכחה שהיא הפציעה מקירבי. חברים. היא דומה לי!

אולי אתם חושבים שאני עוסקת בזוטות. שזה לא ממש חשוב וזה ממש לא העיקר. וכל זה נכון.

אבל לאתר בילדים שלי משהו ממני ממלא אותי בהתרגשות.

לפני כמה ימים סיפרה לי חברה על מפגש משפחתי , היא ארחה בסלון ביתה הרחק במושב את אחיו של אביה עם ביתו. ואת אח שלה ועוד. היא סיפרה בהתרגשות איך לאח של האב אותן התנועות והמחוות של אחיה ואיך בת דודתה מזכירה את הסבתא ומקולה עלה הניגון הזה שיש לו ריח של בית וצבע של ערב חג וטעם של הפלפלים הכבושים שתמיד תמיד חיכו בצנצנת במקרר אצל סבתא וסבא שלי.

ולמחרת, הקשבתי לשיחה אחרת, שתי נשים, לא חשוב מאיזו עדה סיפרו על תנועת היד המדויקת שעושים כאשר "פותחים" בצק. האחת אמרה שלאחותה בדיוק תנועת היד הקלה של סבתה והאחרת אמרה גם היא דבר משהו כזה. ושוב באויר עלה הריח המוכר עד געגוע.

אני בעצמי קבוצת ההתיחסות המשפחתית שלי. אני יכולה להזכיר לעצמי את מי שאחפוץ אבל בשלב מסוים זה חוזר על עצמו. אז מלאכת איתור קרובי המשפחה האבודים שלי בילדי היא סוג של נחמה ובית ופלפלים אדומים שוחים בים חלקלק ומנחם.

אני מחייכת בתמונה אבל הפה שלי סגור. העיניים פתוחות אבל לא לגמרי. יש לי קוקיות ופרח בשיער. וחולצת גולף וינטאג' מקורית. אני ילדה קטנה-גדולה. וכמה שאני מביטה בתמונה אני לא מוצאת בה רמז ולו קל שבקלים לאישה שהפכתי להיות. טוב, נו מלבד אולי הקוקיות והפרח בשיער והוינטאג'…

איפה בתוך הילדה המחייכת מקופלת האישה הקוטרית שאני? זו שתמיד, תמיד תמיד לא מרוצה מהמנה שמגישים לה במסעדה.

איפה בחיוך הממזרי מסתתר חוסר הביטחון? איפה בראש המתוק מעוטר פרח רצות כעדר סוסי פרא המחשבות?

אני הילדה.

אני הילדה שישבה בוכיה בקצה המגלשה בחצר הגן (שלימים יהיה גן הילדים של שלושה מילדי) נזלת מתערבבת בחול ודמעות מלוחות ואני בוכה כי בשמיים עבר מטוס ואני חייבת למהר הביתה כי אולי זה אבא במטוס ואם יבוא ולא נהיה בבית ילך. הגננת לא מרשה שאלך. היא לא מבינה. ואני יושבת בקצה המגלשה ובוכה.

אני הילדה שבלילה משכיבה את אמא לישון מכסה ואומרת ליל מנוחה.

אני הילדה שמעדיפה שלא לשחק בבובות בכלל כי פוחדת שאם תעדיף אחת על אחרת ישבר לב הבובה הפיצפון.

אני הילדה שמוצאת עולם שלם בחורשה מאחורי הבית והוא נפלא.

אני הילדה שבשבילה, ורק בשבילה מוותר סבא על העור של העוף. בטקס חגיגי נוטף רסיסי מרק עובר מצלחת הסב לצלחת הנכדה האהובה  מטען החיבה.

אני זו שלומדת לעשות את הקולות והתנועות ולומר את המילים הנכונות ולנוע הלאה עם כולם בקצב, אבל תמיד נשארת קצת מאחור או בצד או לגמרי לבד מלפנים.

אני מחברת דבר לדבר ביד מיומנת של סבתא שלי תופרת בחוטי נשמתי חלקים. משקמת ממיינת. לא מתעצלת. מאבדת פוקוס. לא תמיד מדייקת בבחירה במידה. ממשיכה מנסה.

אני משיטה אוניות של פרטים הלאה וקדימה ממני ואלי. אני מרימה מפרש של מילים, מותחת חבלים. וצועקת אהוי יבשה.

אני סרטים צבעוניים וכפתורים וספרים וגלילי חוטים ופיסות בד וגזירי עיתון. אני ערימת כביסה מחכה לקיפול. אני אישתו של ואמא של ואני הבת של.

ויש לי אי שם שני דודים וארבעה בני דודים ובתוכם מתגלמת אני כפי שהם בוודאי מתגלמים בי.

ואני לעולמים אהיה הנכדה שלהם.

אני רעש גדול. והמון מילים.

אני משבצות ופסים. כוכבים ועיגולים.

אני עידית.