.
פמיניסטית? אני? מה פתאום! עד גיל 30 אני חושבת שהייתי בכלל שוביניסטית. נהגתי להשמיץ נהגות בכביש. נהגתי לספר בדיחות סקסיסטיות נוראיות. העדפתי לעבוד עם גברים, ועוד כל מיני התנהגויות שאישה שהפנימה את הדיכוי מסגלת לעצמה כדי להתמודד עם העולם הפטריארכלי אליו היא נולדה ובו היא רוצה לטפס ולהצליח. אבל אז, אחרי שהיכרתי את פיני, וקיבלתי ממנו גב רחב לגילוי של עצמי, התחלתי להתנדב על קו החירום של מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, ושם עברתי את הקורס למודעות פמיניסטית שהשפיע עלי עמוקות. ומאז אני פמיניסטית גאה. וגם פיני פמיניסט. לפעמים יותר ממני. ואיך זה קשור לטבעת?
.
היינו זוג מאוהב עד מעל לראש. אנשים היו מגיבים ברחוב לאהבתנו. ממש כך.
אנשים פתחו איתנו בשיחה, כי החיוך והאור שקרן מאיתנו היה מדבק ומחייך אותם.
הכרנו כשכבר לא היינו כל כך ילדים (הסיפור המלא כאן) ותוך שבוע כבר עברנו לגור יחד. בהתחלה עוד החזקנו בשתי דירות שכורות, שלו ושלי. וחיינו בדירתי בימי החול, ובדירתו בסופי השבוע, עד שהסתיימו חוזי השכירות של כל אחד מאיתנו ושכרנו לנו דירה אחת מפנקת יחד. באחד הערבים, בערך חצי שנה אחרי שהיכרנו, ערב בדירתו, אחרי יום עבודה שלו, ושלי, השתרענו על הספה הבורדו הכבדה בסלון, ושוחחנו (מעולם לא הפסקנו לחפור…) והוא שאל: "מה דעתך?" ואני עניתי: "בטח. סבבה" ועברנו לדבר על קניות בשוק. כאילו ההחלטה להינשא היא אחד הנושאים היותר בנאליים ויומיומיים שכל זוג שנמצא חצי שנה בקשר מדבר עליהם…
.
במשך שנים צחקנו על זה, זו היתה אחת מהבדיחות הפרטיות שלנו. אבל הסוד הזה הצטרף אצלי לאוסף הדברים שהופכים לי לפעמים ת'בטן מהמחשבה שאחרים חושבים אותי לחריגה, לשונה, למישהי שלא הולכת בתלם. כאילו אני עושה משהו לא בסדר כי אצלי זה לא עובד כמו אצל כולם.
ואני יודעת שאני לא היחידה, ויש עוד נשים שלא קיבלו הצעת נישואין 'מסורתית', אבל אנחנו ממש לא חלק מהרוב.
אם כן, השבוע, המקום הזה של ה'לא בסדר' בגלל שלא קיבלתי מהגבר שלי טבעת יהלום, התנקה כליל בזכות בננו בן השבע.
איך?
ככה.
האחיינית שלי ובן זוגה הודיעו שהם מתחתנים. בארוחה המשפחתית בשבת הם גם הקרינו את הסרט של ההצעה.
האמת? סרט מתוק, מצחיק, מרגש ממש וממיס לבבות. סרטון שצולם במצלמת Go Pro, ומראה בעיקר כמה שמחה, חיבור עמוק ואהבה יש ביניהם. הם זוג מתוק להפליא.
ההצעה? שום דבר גרנדיוזי. בלי זיקוקים, ובלי עשרה חברים שמתחבאים מאחורי שיח. רק שניהם, מול הים.
הם מן זוג כזה שמרגיש שאף אחד מההורים לא יכול לומר לעצמו 'מגיע לבן שלי יותר טוב או מגיע לבת שלי יותר טוב'. ממש לא. להיפך.
הם מוצלחים. יפים. חרוצים. אחראיים. בוגרים. חברותיים. ספורטיביים. משכילים. אוהבים. חמים. ובעיקר מתוקים מאד ביחד. מתחזקים זוגיות מקסימה כבר כמה שנים, חולקים דירה יחד. באמת תענוג וגאווה.
.
אחרי שהסתיימה ההקרנה, והרמנו כוסית, ונשיקות וחיבוקים, ודמעות. תפסתי שיחה עם בני בן ה-7. ושאלתי אותו אם הוא הבין מה ראינו בסרטון? כלומר, ברור שהוא הבין, וידע והתרגש שהם מתחתנים (גם הוא מאד אוהב אותם, כל אחד לחוד ושניהם יחד. כן, יש להם גם גישה מקסימה לאנשים ולילדים כאחד) אבל הוא מעולם לא ראה או שמע על הטקס הזה בו הגבר כורע ברך ומבקש את ידה של אהובתו.
אז הסברתי, ותוך כדי שאני מסבירה הכל התבהר לי.
אמרתי לו, בקצרה, שזה מנהג כזה. הגבר מחליט ומתכנן מראש, קונה טבעת יהלום, כורע ברך ושואל 'התנשאי לי?'. אם היא מסכימה, הוא עונד לה את הטבעת, הם הופכים להיות מאורסים ומתחילים להתכונן לחתונה.
"אבל אנחנו", הוספתי וסיפרתי לו, "אנחנו לא עשינו את זה ככה. אבא לא כרע ברך. אנחנו שוחחנו על חתונה והחלטנו יחד שזה מתאים לנו".
ועוד הוספתי, "אתה יודע, זה ממש לא חייב להיות התפקיד של הגבר. גם אשה יכולה להציע. לתכנן ולקנות טבעת. או שבאמת השניים יחד יכולים לשוחח, להחליט, ולהתחתן".
פתאום עוּבדת חיינו המשותפים לא היתה עוד סוד או בדיחה, היא היתה פשוט סיבה לגאווה.
כי הבנתי שגם בתקופה בה עוד לא הייתי מודעת להיותי פמיניסטית, כבר פעלנו יחד בשיוויוניות. ואנחנו ממשיכים בכך בכל ההיבטים של חיינו.
שיהיה במזל.
—
נ.ב. 1
קראתי קצת על הנושא, ומצאתי כתבה של ה-CBS שמציינת כי בארה"ב רק 5% מקרב הזוגות הנשואים נישאו לאחר שהאשה יזמה וביקשה את ידו. גם בקרב זוגות שנישאו בעשור האחרון זה האחוז. אחוז נמוך לכל הדעות. הלא כן?
נ.ב. 2
גם עבור האחוז הנמוך של הנשים שנוקטות עמדה ועושות את הצעד, יש מבחר טבעות אירוסין לגברים. הנה דוגמאות מהאתר O.Co. (קישור: http://www.overstock.com/)
והם גם שולחים לישראל… 😉
נ.ב. 3
הפוסט הבא שלי יהיה על כוחו של מותג בהקשר של טבעות אירוסין. הגילוי מדהים. יש למה לצפות!
.