דילגתי על חמש מערכות בחירות, בתירוץ המפוקפק של חיים מחוץ לישראל. למרות אוטסטרדת המידע, קל מאוד להוריד את מידת המעורבות שלך למינימום כשאתה חי מחוץ לקלחת.
אחד הדברים שהבטחתי לעצמי כשהחלטנו לחזור היה לא להיות מעורבת – במציאות נירשם כישלון מוחץ. אני מסתובבת כעליסה בארץ הפלאות, מעצרת המונים למשרד של שלי, מפאנל פוליטי לכנס בחירות ומגדר ומשם למשרד של ציפי ליבני, מנסה לבלוע מידע שהחסרתי, להפנים את משמעות הזמן שעבר ולהבין מי המלכה, ולאן נעלם השפן הלבן, סליחה – השמאל.
יום שישי, אחה"צ. האזור העיסקי של דרום תל אביב שומם ולרגע אני תוהה אם הגעתי למקום הנכון: הבניין ברחוב המסגר 12 נראה נטוש לצורך שיפוצים. אולי בשל כך הצליחה המפלגה שזה עתה נולדה למצוא בו משרד פנוי. סביר להניח שמחשבות לטווח ארוך לגבי מיקום "מוסדות התנועה" נידחו למועד מאוחר יותר.
ציפי מאחרת קצת, ומגיעה מורעבת ותשושה למשרד, לפגישה איתנו. "הכל קשור להכל" היא אמרה בכנס המגדר והסבה את הנאום שלה לנושא המדיני – שם התשוקה שלה. ובכל זאת, בישורת האחרונה של קמפיין הבחירות היא מקדישה מזמנה לקבוצת בלוגריות שרוצות לדעת מה גישתה בנושאים כמו מרוץ הסמכויות (בין בית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני), השוויון בנטל, רפואה או טיפול באוכלוסיה מוחלשת. אחרי הכל יש סיכוי מסוים שהעניין המדיני לא יופקד בידיה, אז צריך משהו למלא איתו את הזמן. היא מקשיבה, אמפטית אינטליגנטית, כנה, כריזמתית וטוענת שכל אחד טוב במה שיש לו תשוקה אליו, ואני תוהה, אם כך, מה יקרה במקרה ההיפותטי שציפי תשב באופוזיציה.
אני מעריכה מאוד את הזמן והמחשבה שהיא מקדישה לנו, מנסה לדמיין שיתוף פעולה בינה לבין שלי, הרי כל אחת מתעניינת בנושא אחר ואין סיבה שאחת תדרוך על רגלה של האחרת! ציפי תחלוש על הנושא המדיני, שלי תדאג לצדק חברתי, זהבה תטפל בזכויות אדם, אסמה תדאג לפועלים ואיילת…
ואז אני מתעוררת.
(כל הצילומים - יעל ברזילי, זו אני)
