אני אוהבת את המדינה שבה נולדתי שבה הקמתי את ביתי . ילדי יודעים שחלק ממסלול החיים שלהם כולל צבא, אני בת לאבא נכה צהל, שנים רבות לא יצאתי מהבית בערב יום העצמאות כי עדין לא הצלחתי לבצע את המעבר האכזרי מיום הזיכרון לערב העצמאות ( גדלתי במשפחת השכול שלצערי הולכת וגדלה). אבל כל זה לא סותר את העובדה שאני מתגוררת במדינת חֶלֶם. עד כאן אין טיפת ציניות והכל אמת לאמיתה. מכאן לא אחראית על כמות הציניות שתצא מהמקלדת.
דוגמאות בקטנה;
1. חברה טובה שחולה בטרשת נפוצה ומבצעת מעברים אכזרים למעלה מעשור בין כיסא גלגלים , קבים ועמידה על שתים קנתה לפני שנה בית קרקע בן כמה שנים שיש בו ממ"ד. והחליטה שהיא מתכוננת נפשית ופיזית לימים שבהם היא מתגלגלת בכיסא. היא לקחה יועץ נגישות, תיכננה מהפך אמבטיה-שירותים, מעברי דלתות.. ה כ ל לפי התקן והכיסא. הגיעה לתיכנון שיפוץ הממ"ד-שם צה"ל הודיעה לה שאי אפשר להרחיב את כניסת הממ"ד כי;
א. היה עליה לחשוב על הסיטואציה של כיסא גלגלים לפני שקנתה את הבית (במילים אחרות מי שנפצע/ נלחם/ חלה/ הזדקן / ומציאות החיים כפתה עליו מעבר לכיסא גלגלים, היה עליו לחשוב מבעוד מועד על הסיטואציה הזו כאשר קנה את ביתו !).
ב. אם היא תרחיב את פתח הממ"ד, הממ"ד לא יגן עליה. וזה לא משנה בכמה בטון / תומכי בטון ושאר ירקות היא תשתמש, ובגדול ע"פ טענתם אין תקן לזה ( נשאלת השאלה אם היא לא תכנס לממד כי היא לא יכולה לזוז בלי הכיסא אז על מי הממ"ד יגן?! ושאלה נוספת מי קובע את התקן לממדים אם לא צה"ל ?!).
ג. הפתרון שהציעו לה היה להפוך את חדר השינה הגדול שיצרה לעצמה לכיסא גלגלים, לחדר ממ"ד (זוהי הוצאה של מאות אלפי שקלים וקבלת גט מבעלה על בטוח).
כיוון שאנו מדינה ללא תאונות/ מחלות / מלחמות ויש לנו מעיין נעורים נצחי שדואג שכולנו נשאר צעירים לנצח אף אחד לא צריך במדינתו כיסא גלגלים וזה הגיוני שפתח הכניסה של הממד הוא צר לכיסא גלגלים במקרה שלה.
2. בשנתיים האחרונות נחקק בישראל חוק הנגישות, אך משמעותו בפועל היא ששירותי נכים לא אחת הופכים למחסני כלי ניקיון של המקום בו הם מותקנים.
3. ישנם עדין מקומות לא נגישים שאפילו לא פוזלים לכיוון הנגשה.
4. פותחה אפליקציה של אנשים שחונים בחניות נכים…
פה אני פונה למי שמחפש לייצור אפליקציה חדשה- אפשרות לאנשים לצלם ולהעביר הלאה צילום של מקומות ציבורים לא נגישים/ שירותי נכים שהפכו למחסן של חומרי ניקוי.
5. כשאני קוראת על אדם בכיסא גלגלים שלא הצליח להיכנס למסעדה/ מופע / לעבור כביש וכו… (מודעת לכך שגם עגלות תינוקות – אך לשמחת המבוגרים שבחבורה זו, זה משהו זמני של כמה שנים ואז העוללים יעברו להליכה על שתיים. חוסר הנגישות, לצערם של מתניידי אמצעי העזר, ממש לא זמני) . במקומות אלו ישנן מדרגות, כך גם במעבר לעגלות בין כביש למדרכה יש מדרגה (על מנת שכיסא גלגלים יוכל לעבור ללא עזרה ז"א עצמאית!! המעבר חייב להיות במפלס אפס עם הכביש וזה לא קיים באמת במעברי מדרכה- כביש "מונגשים" ).
עצוב בשביל בעלי העסקים שהפסידו -לקוחות מצוינים (כאשר ישנו מקום כזה הרשתות החברתיות היעודיות מפוצצות במילים חמות שמניעות לקוחות ומשפחות אליהן).
6. אנו כחברה מנפנפים במילה שנקראת נורמליזציה ( משמעותה שהאדם יהיה חלק מהחברה למרות ועל אף הקשיים השונים שהם מנת חלקו), מצטערת לומר אבל בדברים היום יומיים אנו מתנערים מנורמליזציה. אנו יודעים רק לצאת בסיסמאות יפות נפש ובאפס עשיה.
גם עיר שקמה מבראשית האחרונות , מהחולות, מדגישה עד כמה חֶלֶם אנחנו. איך בעיר מודיעין שקמה לפני כמה שנים ברובה הגדול אין מעליות? מי נתן לה אישורים? מה עם הנגשה ?
אישורי בניה ניתנים היום למבני ציבור או כאלו שעומדים לשרת את הציבור כמו בתי הארחה ומקומות נופש פרטיים בעוד בחו"ל מחויבת הנגשה ( אחרת אין קבלת טופס 4!!)ואצלנו ??
דוגמא נוספת חבר נכה שמחויב להגדיל את הבית כדי להנגיש אותו. מצפה לתשובה בקשר לשאלות בסיסיות ממינהל מקרקעי ישראל . הוא עוד בשלב התיכנונים והאישורים הראשוניים, אך מציאות החיים שלו מידפקת בעצבנות על דלתו.
כן, הוא מבין שמדובר בבירוקרטיה לשמה, הוא מבין הרבה דברים… דבר אחד או שניים הוא לא מבין, למשל: למה אין במינהל אגף לנכים שנאלצים להרחיב את ביתם מכורח המציאות? שיזרזו את התהליך אצלם… ולמה התשובה ממינהל בקשר לאופי התהליך שעליו לנקוט לוקח כל כך הרבה זמן? כנראה, שבזמן שהוא "יתפנק" שוב בבית חולים, משפחתו תאלץ למצוא דירה נגישה זמנית לארוז בית לפרק ולמצוא שוכרים. הוא יאלץ לחזור ולחיות בבית לא לו. עד שהעניינים יזוזו במינהל. והכל כדי שהוא לא יהיה כלוא בביתו. וכל זאת כיוון שעל פי תפיסת העולם של המינהל, בימים אלו "בא לו" להרחיב את ביתו כדי להנגיש אותו.
אלו מספר דוגמאות מועט.
כפי שכבר כתבתי אני חיה במדינת חֶלֶם ואתם?!
