אני מקנאה בחברה שילדה, שבכלל העזה, לקחה סיכון, אולי מבחינתה לא היה בכך שום שיקול. שום מחשבות, מה אם הילד הבא יהיה כמוהו? ושבכלל לא צריכה לחשוב על איך עוד ילד ישפיע על החיים שלו, מבחינה, זה המצב שיסתדרו. אין חשש שזה יערער את כל הבית ובכלל היא לא צריכה לחשוב על ההשלכות.
אני מקנאה במשפחות שיכולות להיות ספונטניות, להחליט על הרגע שיוצאים לטיול, לפיקניק, למסעדה ולא צריכים להכין מראש, להסביר, להראות תמונות לאן הולכים, אולי בכלל צריך להתייעץ עם הפסיכולוג לפני שיוצאים, לא צריכה לבדוק את התפריט מראש ולראות אולי בכלל לוותר, או אולי לתת לו לאכול קודם? אוכל שהוא מכיר, שלא יהיה רעב?.
אני מקנאה במי שנוסע לטיול ארוך ולא צריך להצטייד בצידנית של תרופות שצריך לשמור בקירור ואי אפשר בלעדיהם. או המחשבה של להשאיר אותו כמה ימים אצל משהו אחר, הם יזכרו לתת לו בזמן את התרופה ועם משהו מתוק בצד כמו שהוא אוהב? ואולי בטעות יטעו במינון, די פשוט נשאר בבית זה יותר פשוט, זה יותר מידי אחריות על משהו אחר.
אני מקנאה בהורים ששומעים מהמחנכת רק דברים טובים, ופגישה בבית הספר זה רק ביום הורים, ולא שמוותרים להם להגיע ליום הורים, הרי זה בסך הכל 10 דקות פעמיים בשנה ואני הרי שם כדבר שבשגרה, הייתי רק עכשיו, קיבלתי זמן איכות עם המורה, לשעה שלמה.
אני מקנאה באמא שמשחררת בגן שעשועים. יכולה לשבת ולקשקש עם חברות, או סתם לקרוא ספר או עיתון בצד. זאת שיודעת שאין מה להתרגש, זו שמרגישה שלא צריך לעקוב אחרי כל צעד, כל תנועה, כל פעם שילד ניגש אליו. להתרגש מצד אחד, הנה מישהו יוצר איתו קשר, ולדאוג מצד שני, איך זה יסתיים? בטוב או שוב ברע?
אני מקנאה במי שיכול סתם כך, לשבת במסעדה, או להזמין איזה טייק אווי, או גיחה ספונטנית רומנטית לחו"ל ולא כל הזמן לחשוב על כמה עולים הטיפולים, האבחונים, ההדרכות, הפסיכולוג ועוד כל כך הרבה דברים אחרים.
אני מקנאה בהורים שההחלטות היחידות שלהם הן לאיזה מהחוגים לרשום את הילד, ולא צריכים להחליט אילו תרופות הילד יקבל או שמע צריך להחליף תרופה, לשנות מינון, להוסיף תרופה נוספת. החלטות קשות, גורליות.
אני מקנאה באמא שבשבילה לקחת את הילדים לרופא שיניים או אפילו סתם לבדיקת דם שגרתית זה דבר זניח, בשגרה. ולא משהו שכולו חששות ומחשבות, מי האיש שיטפל, הוא יהיה רגיש או לא? הוא יבין את הקושי או שמא הוא ממהר לקבל את המטופל הבא ויצור מצב שבפעם הבאה הוא בכלל לא ירצה ללכת לבדיקה.
אני פשוט מקנאה. . .
