אני לומד/ת

כבר בכיתה ב' הבת שלי לומדת שיעור חשוב ועצוב במציאות בישראל ובעולם, כולי תקווה שעד שהנכדה-העתידית שלי תגיע לכיתה ב' המצב כבר ישתנה

20160911_191218

 

 

את דף התרגילים החשבוני הזה קיבלה בתי בשבוע הראשון שלה בכיתה ב'.

עוד לפני שהיא התחילה את התרגיל הראשון המוח שלה כבר קלט את המילים והיא אמרה לי ככה "אמא, למה תמיד כותבים לומד/ת? למה הבנות לא ראשונות אף פעם?"

ככה, בתמימות ובפשטות היא מזכירה לי שוב ושוב בעוד-לא-שבע שנותיה כאן, את שאלות היסוד. את ההבנה שבשפה שמדברת גברית אנחנו הנשים תמיד נרגיש מקום שני, לא בעלות הבית.

כמוה, גם אני נולדתי פמיניסטית. קיבלנו את זה בירושה מסבתא מינה שלי, והיא מהסבתא שלה. זו שדרשה שיקחו אותה לראות את החתן שלה לפני שהסכימה להינשא. שם בעיירה היהודית בפולין בה נשים חונכו להישמע לאביהן ללא פקפוק. כנראה שגם לאבא שלה היה חוש פמיניסטי, כי הוא פשוט לקח אותה. או כך מספרת סבתי את הסיפור.

העולם שלנו לא קל לנשים. לא קל לאמהות. הבחירות הן עדיין בין קריירה לאמהות. בין השקעה בילדים להשקעה במקצוע. מעטות אלו שזוכות לחשוב בכלל להשקיע גם בעצמן. שוק העבודה לא מותאם להורות ואיכשהו ברוב הבתים עדיין האישה היא זו שמשלמת את המחיר.

קשה לגדל ילדה לעולם שכזה. לדעת שהחלומות שלה, השאיפות שלה, האמונות שלה בכוחותיה יתנפצו כנראה על קרקע המציאות. קשה גם לגדל ילדים לעולם הזה, לדעת שצריך להחדיר בהם ענווה, הבנה, הכרה בפריבילגיות לה הם זוכים.

קשה לענות לה שככה זה, יותר קל בשפה העברית לכתוב לומד/ת מאשר לומדת / לומד. זה ארוך פשוט. גם השיטה של לומד.ת.ים היא מסורבלת, מרגישה עילגת. אולי זה רק עניין של התרגלות. לא ברור לי למה אי אפשר להכין דף אני לומד ודף אני לומדת ולחלק לכל ילדה וילד לפי מינם. ברור שהדף הוא רק סימפטום למציאות, אבל אם התשובה שכל ילדה קטנה תקבל תהיה "כי ככה זה בעברית" זה הרי לעולם לא ישתנה.

את הילדה שלי, ואת אחיה, נגדל לפמיניזם, כי כאלה אנחנו, כי כאלה הם. אבל מסביבי רבות עד להפחיד הנשים שטוענות שהן אינן פמיניסטיות, בלי להבין שכל אישה היא פמיניסטית.

כל אישה שהולכת לבחור ושמה בקלפי את ההצבעה שלה ולא מה שבעלה / אביה כפו עליה – היא פמיניסטית. הרי לפני זמן מועט לא היתה לה אפשרות לבחור, היא לא נחשבה אחראית מספיק בשביל זה.
כל אישה שעובדת בכלל היא פמיניסטית.
כל אישה שהלכה ללמוד, שיש לה בגרות, תואר, תעודה – פמיניסטית. לפני מאה שנים נשים יכלו רק לחלום על כך.
כל אישה עם רשיון נהיגה, עם חשבון בנק משלה, עם כרטיס אשראי משלה, שגרה אי פעם בדירה שכורה לבדה או עם שותפות, שבוחרת עם מי לצאת ועם מי להינשא, שלא צריכה ליווי של דודה מבוגרת לדייטים – היא פמיניסטית. את כל הדברים המובנים מאליהם האלה השיג רק מאבק ארוך שנים. כל מי שמשתמשת בפירות אותו מאבק לא יכולה לומר שאינה קשורה לתנועה בשום אופן.

וכנראה רק כשאנחנו הנשים נכיר בכמה כבר השגנו, נוכל להתאגד ולהשיג עוד. ויש עוד. שכר שווה לנשים ולגברים. פתרונות הלכתיים לרצון נשים דתיות להיות מעורות יותר קהילתית-אמונית. הכרה בפגיעה בנשים במלוא חומרתה (הרי העונשים מצחיקים מרוב שהם עצובים). ועוד ועוד נושאים.

הפמיניזם אין פירושו להרוג ולשעבד את כל הגברים. מעטות החולמות להקים את אומת האמזונות לתחיה. הפמיניזם רק רוצה הכרה במובן מאליו – נשים = גברים. כולנו בני אנוש.