אני לא אוותר עליהם בחיים

לפני כמה שבועות קיבלתי משימה מסלונה – למנות שלושה דברים שאני לא יכולה לוותר עליהם בחיים. רק שלושה

בחורה עם מחשב נייד

לפני כמה שבועות קיבלתי משימה מסלונה – למנות שלושה דברים שאני לא יכולה לוותר עליהם בחיים. רק שלושה.

הסיבה החגיגית: השקת התחבושת החדשה "אולווייז אינפיניטי". באולוויז קיימו אירוע יוגה מלא בלוגריות, דיברו על "גמישות מחשבתית" (מושג ששבה את ליבי) ועל הקונספט של לא לוותר על הדברים שבאמת חשובים לך, כמו ספורט לנפש, למשל. באתי בטוב – אני בעד תחבושות. לא מחבבת טמפונים. מסוג הבחורות האלה. מעדיפה שטוח על ניצב, בחוץ על פני בפנים וכו'. והאולוויז החדשה אכן חדשנית – דקה יותר אך סופגת. יציבה אך לא מורטת שערות. מאפשרת לך לעשות מה שאת רוצה.

זה אולי נשמע לכן הזוי שהתחבושת ההיגיינית המתאימה היא זו שתספק את הסחורה, כלומר, את השקט הנפשי. אבל תהיו כנות איתי לרגע: כמה זה מקל עלינו כשנוח לנו? כשמתאים. כשמדויק. בכל תחומי החיים. רק אז מתאפשרים חופש, תנועה וגמישות.

גמישות כמו זו מאפשרת לנו לא לוותר על שום דבר שחשוב לנו, ולהתאמץ בשביל זה.

אז הנה שלושת הגדולים שלי, דברים שלעולם לא אוותר עליהם:

1. הילדים שלי.

כל הארבעה מבכורה וחיילת מתבגר עב בלורית, טרום מתבגר עם לב זהב ועד פעוטה ומתרפקת.

הם עושים אותי למי שאני. הם מאתגרים אותי ומלמדים אותי.

הם מעייפים אותי ומעיפים אותי.

כל אחד מהם והחיבור המיוחד שלי איתו. כל אחד והאמא שאני לו.

הם האושר שלי והכן הוודאי היציב והמוחלט בחיי.

הם אהבה ודאגה וגאווה עד שהלב מאיים להתפוצץ.

הם מצחיקים עד דמעות. וגורמים לי לבכות.

הם ארבעת חדרי הלב שלי.

ואני לא יכולה בלעדיהם.

2. מילים


לא יכולה בלי מילים.

בלי לקרוא אותן. לכתוב אותן. לשזור אותן כמחרוזת זו לצד זו בסדר משתנה.

מהרכה המלטפת לחדה שעוקצת. ובחזרה עולות ויורדות.

לי יכולה בלי שיגידו לי מילים. בקול רם, בפנים או בלחש בחושך. שרק אני שומעת, נספגות בתוכי כמו לחש כשפים מטיילות לי בגוף.

מילים של מחשבות או אהבות. מילים של חולין כמו צריך נייר טואלט וגבינות.

מילים גבוהות, נדירות. או כאלה שיש בכמויות.

מילים מודפסות. נשלחות בהודעה חולפת.

מילים שאני תופסת לי באקראי ככה ברחוב, שובל שיחה מתרחקת.

לא יכולה בלי לכתוב אותן. לקרוא אותן. ליצור איתן.

3. צבעים


מונוכרומטי זה מעולה, מרגיע הכל מתאים להכל ולנפש יש מרגוע.

אבל מי רוצה מרגוע. ולמה הכל צריך להתאים להכל?

אני אוהבת צבעים. משלבת צבעים. הפנים שלי מקושט טפט מודפס ערימות של ספרים, פרחים, סרטי סטאן מבהיקים. יש שם כוכבים ופסים עיגולים וגלים.

יש כתום וורוד פוקסיה וסגולים, בכמה גוונים. יש אפור מלוכלך וחומים. יש צהוב של לימון ושל חלמון.

ובצד כחולים ותכלת. ומניפה שלמה של ירוקים.

כי ככה נעים לי. ומתאים וככה אני מביאה לי את השקט שלי.

כי זה משעשע אותי ומשמח ואף פעם לא נמאס.

כי תמיד קורה משהו וכל פעם משהו חדש.

בפרחים, בבגדים, בוילון האמבט. אף פעם לא נמאס.