לפני 18 שנה התחתנתי. הדבר הראשון שהיה ידוע לי זה שאני רוצה להביא ילדים לעולם. תמימות של בחורה בת 23 שממש לפני רגע עמדה מתחת לחופה וחשבה שהכול יהיה פשוט ומוצלח.
הזמן מתחיל לעבור: חודש ראשון וכלום לא קורה, חצי שנה, אפילו שנה ואני לא בהריון. מחליטים ללכת לרופא והוא מבשר לנו שאנו צריכים להתחיל טיפולי פוריות.
15 טיפולי הפריה כושלים. 2 רופאים שונים. מליון תקוות גדולות. רצון עז שמתגבר מרגע לרגע להיות בהריון. אכזבה. בכי. כאב. השמנה. מצבי רוח. כעס. דיכאון. ראש לא יציב. עוד בכי, והריון אחד שלא הצליח.
וכך עוברות להן באטיות 5 שנים מחיי שבהן הדבר היחיד שמתמלא זה הסלסלה הירוקה שיש לי בבית. לאחר כל טיפול נסעתי לבית מרקחת וקניתי מלאי חדש של תרופות, כדורים מכל מיני סוגים, מזרקים, חומר חיטוי, צמר גפן והמון תקוות חדשות
אף פעם לא ויתרתי. המשכתי גם כשלא היו לי כוחות. לקחתי חופש מהעבודה שהייתי צריכה. נעזרתי בקבוצת תמיכה. בשיחות אישיות. בדיקור פעם בשבוע מכפר סבא עד לתל אביב. שינוי תזונה ומה לא?
עד, שיום אחד זה הצליח ולאחר הריון קשה מאוד ילדתי בשבוע 32 תאומים בנים מתוקים להפליא והתחלתי את מסע חיי: להיות אמא במשרה מלאה, הדבר הנפלא שכל כך חיכיתי לו-התגשם! נשארתי בבית, לעבודה כבר לא חזרתי, וגידלתי אותם באהבה גדולה. עוברות להן שנתיים והרצון להיקלט להריון שוב פעם, הולך ומתגבר אך שאלה אחת ריחפה מעל ראשי: כמה זמן יקח לי להיקלט שוב להריון? עם המחשבה הזו פנינו שוב לרופא והתחלנו עוד סבב טיפולי IVF, כאשר הסלסלה הירוקה מתמלאה שוב בזריקות, כדורים, צמר גפן, אלכוהול, מחטים והמון תקוות. אספר לכם כבר עכשיו שבטיפול הראשון שעשינו, נכנסתי להריון ובבדיקה שגרתית אצל הרופא התבשרתי שיש לי שוב תאומים וכן, כן, גם הם בנים. כעבור 9 חודשים נכנסתי הביתה ואני אמא ל4 בנים אשר חושבת איך יראה השרותים שלי בעוד כמה שנים…
האושר הפנימי שלי הציף אותי, נשארתי בבית לאורך כל הזמן וגידלתי אותם במסירות ובאהבה 24/7. כנראה שהנפש שלי גם היתה מאוד רגועה, כי כעבור חצי שנה גיליתי שאני בהריון טבעי לחלוטין. אני בחיים לא אשכח את הרגע הזה שגילית. לא נרדמתי כל הלילה, מחשבות עברו לי בראש ללא הפסקה, לא האמנתי והייתי בטוחה שאני בחלום מוזר ולא אמיתי. כשהתעוררתי בבוקר התחלתי להבין שזה אמיתי. שלא מלאתי את הסלסלה בשום דבר מלבד אושר ונחת והצלחתי להיכנס להריון טבעי למרות כל השנים הקשות שעברתי. כעבור 9 חודשים נוספים, הצטרפה למשפחה נסיכה! אלה קראתי לה מהמילה "משאלה".
5 שנים ניסיתי להיקלט להריון. תוך 4 שנים קיבלתי במתנה 5 ילדים. סלסלה אחת ומלא תקוות.
הזמן ממשיך לעבור, מסלסלה מלאה בזריקות, היא התמלאה מחדש בצעצועים באמבטיה ומלא צחוק של ילדים ואושר פנימי משלי.
כעבור 10 שנים של גידול הילדים, בגיל 39 החלטתי לחזור ולהשקיע גם בעצמי. החלטה של רגע אחד אך משמעותי מאוד בשבילי. החלטתי לפתוח סטודיו לצילום. עליתי לעליית הגג ורוקנתי את כל הצעצועים של הילדים תוך שיתוף מלא איתם. מיינו הכל, חלק מסרנו לתרומה, חלק חילקנו לחברים וחלק השארנו בבית. בין כל הדברים שהיו שם, מצאתי גם את הסלסלה הזו. כיום היא קצת שבורה, מלאה באבנית מהמים באמבטיה אבל עדיין מאוד יציבה וירוקה. הסתכלתי עליה במשך דקות ארוכות, כמה רגש צף בי באותם רגעים. וואו. וואו. וואו. חשבתי לעצמי שפתאום עכשיו, כשאני עושה סדר ומפנה מקום לעצמי, מצאתי אותה והיא ריקה. אבל מבחינתי היא כל כך מלאה כי השגתי את מה שכל כך רציתי.
אתם בוודאי שואלים מה עם הסלסלה היום, אז אספר לכם שאמא שלי לקחה אותה ועטפה אותה בעבודת יד והיא מונחת היום בסטודיו שלי, מלאה בתמונות של ילדים שאני מצלמת.