אני ואתה נשנה את העולם. פרק אחרון, אבל רק בטרילוגיה

המשובחות בשנים

ערב אחד, בעוד שיחה על המרפסת שנסבה על גילאים, בילויים וחיים פרטיים, בני ה-20 צחקו על בני ה-25 שהם כבר גדולים. ואנחנו? בנות הרביעייה טוב.. מישהו היה חייב לסלק את הפיל הזה מהחדר שהצחיק את כולם וכך הכינוי "המשובחות בשנים" נולד לעולם – אנחנו, בנות ה- 50 עם מה שהשארנו בארץ – משפחה, קריירה, לימודים, מחוייבות, פרויקטים באמצע ועכשיו עובדות יחדיו ימים שלמים עם צעירים בגילאי הילדים שלהן. רביעייה שהתגבשה לה, בלימוד בכיתות, בשיתוף התמונות של ועם הילדים, במאמץ הפיזי המושקע ללא התחושה של העייפות, בשיחות הליליות, בבישול מפנק של ארוחות ערב לכל חברי הקבוצה.
עבדנו עם כולם על הפרויקטים הקבוצתיים אבל רצינו גם משהו שלנו. וכך נולד לוח הכפל וההנדסה שלנו. שרטטנו קווים, ספרות וצורות. צבענו תוך עשייה משותפת והנאה מרובה. היה לנו ברור שלב ירוק לזכרו של הראל יהיה על הקיר. וגם פרח אחד עם ארבעה עלים ובכל עלה, האות הראשונה בשמה של כל אחת. קטן ולא מושך את העין. רק זכרון שרצינו להשאיר לעצמנו כי היינו כאן.

את הערב והיום האחרון ביקשנו לבלות בנפרד – להתפנק בבית מלון "נורמלי" לפני השיבה אל השגרה הממתינה מיד עם נחיתתנו בארץ. ביקשנו וקיבלנו. נפרדנו ערב קודם מהקבוצה (בעיקר מאלו שנשארו לטיול), בבוקר מתלמידי בית הספר, בצהריים מילדי בית היתומים.
שלוש שעות של צחוק ואוכל העברנו במונית. נוסעים בדרך חשוכה, נהג עם אג'נדה של טייס, מביטות במוכרים מרכולתם בכל מהמורה בדרך ונפרדות בצורה מסוימת מהמשימה אליה בנו. במלון מפנק התקלחנו שוב ושוב. ישבנו לראשונה אחרי שבועיים על כסא מרופד ושתינו יין בכוס נקייה.
המשכנו לפנק את עצמנו בנהג פרטי שהוביל אותנו לשוק המקומי, לאתרים ובשכנות העיר. הוקסמנו מססגוניות הבדים, החרוזים, התכשיטים. הוקסמנו וגם רכשנו 🙂

 

רגע לעצמי

בתוך כל העשייה וההמולה בוחרת לי את רגעי השקט הפרטיים שלי להתבוננות פנימית וחיצונית. יודעת שנותנת את כל אשר בי – מלמדת, רוקדת, מטפסת על הסולם לנקות קורי עכביש, מאתגרת את הגוף לטובת צביעתם של קירות, אריחים ועמודים, אופה פיתות, מבשלת, בונה כונניות, מערבבת צבעים, שואבת מים מהבאר, סוחבת דליי אבנים ואף לומדת לסלול כביש.

מאפשרת לילדים לצלם בנייד ודרך כך זוכה לעוד זווית ראייה. צובעת איתם ולידם. סופגת את אגלי הזיעה שלהם בחיבוקים, בהתערסלות שלהם בידי.

מצלמת פנים, מנציחה רגעים. של כולם – תלמידים, מורים, חברי משלחת. תמונות שבהמשך מאפשרות לי לראות עוד ועוד דברים שלא ראיתי מספיק בזמן הצילום.

יושבת במעלה המדרגות ומסתכלת על החצר והפעילות. על הדבר הגדול הזה שבאנו למענו והוא מקבל צורה וצבע, רעש ממתקני השעשועים ומצלילי "קומסי-קומסה" או שירים אחרים שנתנו דרייב לעשייה. מתרגשת מאוד כאשר משאבת המים פועלת לראשונה ויוצאים מים מהברז והילדים באים לקפוץ בשלולית שנוצרה.

יום ספורט
יום ספורט

נהנית מההזדמנויות לעבוד כל פעם עם מישהי/מישהו אחר וללמד להכיר אותם יותר לעומק. לשמוע על החיים שלהם, למה הם פה ומה יעשו הלאה עם החוויה הזאת.

מדברת בווידאו עם המשפחה והחברים ומראה להם את המקום ואת העשייה, את התנאים בהם לומדים חיים. את חוף האוקיינוס. מנחמת חברה טובה על מות אמה.

מתבוננת בזמן הנסיעות בתושבים, ברחובות, בחנויות. סופגת את המדינה הזאת שלא דרך הידיים. יושבת לחופו של האוקיינוס ונושמת עמוק את ריח המלח. מביטה לאותו אופק בו מביטה גם בחופי הים התיכון. הוא תמיד שם, מזמן הלאה וקורא לבוא אליו לחוויה חדשה.

למזלי, חגגתי השנה את יום הולדתי שם – יום הולדת מלא שירים של חבריי, של הילדים בבית הספר, בלונים וברכות. אין מתנה טובה יותר שאני יכולה להעניק לעצמי מאשר לחגוג יום זה במסגרת התנדבות.

שבועיים חולפים ודרך המילים כאן מבינה שכאילו חיים שלמים היו בהם. חיי עשייה, חיי קבוצה, חיי רביעייה והתמר שבי בכל זה.

כל יום שוקע בי עוד משהו משם. כל "מובן מאליו" כאן מקבל משמעות מחדש, רגעים עם כל אחת ואחד מחברי הקבוצה שהתאפשרו לאור המשימות השונות. שמחתי להכיר 39 אנשים טובים, בעלי ערכי נתינה שבחרו לקחת הפסקה מהחיים השוטפים ולתת גם לאחרים. משאבים רבים הושקעו על ידי כל אחד מאיתנו – בהכנות לפני, בשבועיים עצמם ובטח – במשלחות הבאות שעוד נצא אליהם.

עם חלקם הקשר דעך אט אט בשל כוח השיגרה, עם אחרים – בטוח אשמר את הקשר והאהבה שנוצרה.

זכיתי בשבועיים המלאים בתחושה אישית של מיצוי, של הגשמת האני מאמין שלי של נתינה טהורה ללא קשר למקום, לדת, למגדר, לגיל או לשפה. לא באתי לשנות את ההרגלים שלהם באתי לשנות את העולם הגלובלי. גבולות אינם קיימים במקומות האלו. לשמחתי, היו איתי עוד רבים שאיתם אשנה את העולם.

לא יודעת עד כמה יישמר מה שעשינו. אבל בטוחה שנטענו משהו חדש, מרענן, מואר ואוהב. ללא תנאי. נקי.

ציטוט של בוב מארלי הרשום בכניסה לבית הספר כמסר לתלמידים, לתושבי השכונה ולעוברי הדרך
ציטוט של בוב מארלי הרשום בכניסה לבית הספר כמסר לתלמידים, לתושבי השכונה ולעוברי הדרך

המסע הזה תם אבל יודעת שיהיו עוד. כי אנחנו נמשיך להנות וגם לשנות את העולם.

תמר בדרכים
אישה של מלא דברים בעוצמות שונות. הרבה שיווק, מעט ייננית וצלמת. מחייכת, לא פחות מתנדבת. הרבה שוקולד וקמח לבן בצורות שונות, לא מספיק תיירת. אוהבת....