אני ואתה – והדיבור שלנו

אז מה יהיה? תגיד לי מה יהיה? יש שעות וימים שאני כל כך מרגישה ששנינו (אתה ואני )צריכים לעשות ריסט על כל הקשר הזה ביננו ולהתחיל מהתחלה. לפעמים צריך לפרמט קשר. יש לי הרגשה לעיתים שבגלל שאתה מכיר אותי כל כך ואני אותך ואת כל מה ששנינו מכילים  -אנחנו יכולים לצפות את התגובות העתידיות ואנחנו הולכים לנו לאיבוד בתוך התגובות. אני מכירה אותך מתוק שלי- אתה גם אותי וכמו אפקט פיגמליון התגובות שלנו כל כך צפויות וגם אם אנחנו רוצים לשנות את הלופ הזה – קשה  לנו, אני הרי יודעת ואתה גם יודע מה נאמר ואיך נאמר ומתי בדיוק נריב או נאהב ועל מה ואיך.
לפעמים אנחנו ממהרים להכנס למקום של מגננה עוד לפני שמי מאיתנו הגיב בכעס או אפילו חשב להגיב בכעס או בתמהון או בהשתאות או סתם בצחוק מתגלגל. אני לא יודעת אם אני מצליחה להבהיר לעצמי אבל הדוגמה הטובה ביותר וממש בין האחרונות היא מאתמול בלילה -באמת באמת ממקום של תום לב התחבקנו ועטפנו אחד את השניה ולמספר דקות ידענו והרגשנו מגע עוטף, דקות של שלווה, רגעים שבהן השכינה נוגעת בשנינו יחד. בשקט בשקט. אנחנו אוהבים לרגע ושונאים לשניים ומנסים לעבור את הגשר. רוב הפעמים אנחנו צולחים את הגשר, לפעמים צריך לדלג על מכשול או שניים, הכי הכי חשוב אני מקווה שהמעטפת הנוגעת הזו, מעטפת האהבה מחבקת את שנינו גם כשאנחנו מדלגים על מכשול.
אתמול בדרך נסתרת מעיניי באמת, בדרך שלא חשבתי שתגיע, כנראה עקפת אותי בסיבוב  והסקת שאני כועסת עלייך, מה שהיה לגמרי מנותק מהמציאות. ממש כך.
אתמול, כל מה שאמרתי הוא שהמרחק ביננו הוא כמו שני חלקי הגשר ובאמצע יש תהום כדי לצייר לך את העובדה (להבנתי…) שאני לא מצליחה להעביר אלייך את התחושות שלי, את הפחדים שלי, את
התיסכולים שלי מהמצב – אבל לקחתי אחריות וגם ים של דמעות על מה שעובר עליי. בשום אופן יקר
לא דיברתי עלייך, לא כעסתי עלייך (אם תחשוב בהגיון – תבחין גם שלא הייתה לי שום סיבה….),
אלא שיתפתי אותך או שרציתי לשתף אותך בכך שאני לא מצליחה להעביר לך
חלק מהתחושות המורכבות שלי בימים האלה (חשבתי שזה לגטימי) ואתה לקחת את זה
למקום שבו אני כועסת עלייך. למה? ישר נכנסת למקום שבו אתה מרגיש צורך להסביר לי
למה אתה מתעכב בתשובה -למרות שה"אחר כך"  כשאתה חוזר אני לא ממש עצובה שהלכת – אולי היית זקוק לחלון הזמן הזה. לפעמים, אחרי שאתה הולך, אני מרגישה כמה אתה איננו בשבילי, וכמה אני רוצה שתהייה כאן עכשו.
הבנתי שהרגשת מתוסכל מולי -אני מבינה שכעסת עלי ומאוד בצדק מבחינתך, אבל
בטח שלא מצאתי סיבה להחזיר לך נימוקים ובטח לא כעס. מבלי להיות מתנשאת אני באמת
חושבת שמבחינתך אתה צודק…….", לא ידעתי מה לעשות עם זה, לא ידעתי לאן לקחת את זה,
שנינו מבינים  שאנחנו  מרגישים כל כך לא מסונכרנים עכשיו שאני אפילו לא יודעת איך לצאת מזה, זה לא עסק שאני אכנס ללופ של הוכחה שאני או אתה  נכנס ללופ כועס –  כועס עליך ואתה תרגיש שאני כאילו כועסת -זה לא עסק שאנחנו נסביר כל הזמן אחד את השני במקום להיות אחד עם השני או לצידו.
גם אתה וגם אני צריכים לדעת שמותר להגיד שאני מתוסכל וזה לאו דווקא בגלל מי שמול, אלא מותר
לכעוס ולהיות מתוסכל בגללי , בזכות עצמי, כמו שאתה בטח מתוסכל בגלל מיליון נושאים אחרים. זה בסדר שלא נאהב, זה בסדר גם אם נכאב, זה בסדר כי ככה אנחנו אנושיים. זה בסדר כי לא תמיד כותבים ובטח שלא כותבים כל הזמן סיפורים של אהבה.
אני מקווה שאיכשהו הצלחתי להבהיר את עצמי ואתה לא כועס שפלשתי /פלשנו- אנחנו יחד אבל מותר גם לבד לאהוב בלי לכעוס. מותר ללכת על שפת הים כמו עכשיו ולדמוע תוך כדי השיחה הזו, זה בסדר – אנחנו לא אוהבים פחות…אנחנו דומעים יותר.  מפרנסים איזו חברת טישיו.
אני מרגישה כל הזמן אשמה שאני כועסת עלייך, שאני מקשה עלייך,
שאני שמה אותך במקומות שבהם צריך לקבל החלטות ומצפה שאתה תקבל אותן או לפחות
שתעזור לי לקבל אותן, שתדריך אותי, שתחזיק לי את היד, כל הדברים שילד קטן מחכה
שההורים שלו יעשו בשבילו וכשאתה לא עושה את הדברים האלה אני כועסת עלייך בלב
ולפעמים גם כועסת עלייך כמו שנדמה לי שאף אחד מאיתנו לא מבין למה אנחנו מנסים להסביר אותנו אחד לשני. בכל מקרה – אם וכאשר אני כועסת או מאוכזבת אני מחזירה את
הכעס הזה אליי כי אני מרגישה שלא הצלחתי להסביר את התחושות שלי ואת הציפיות שלי
ממך. זה לא שאני חושבת שאתה לא הצלחת לעזור לי, אלא שאני כשלתי להסביר לך מה
אני צריכה ממך, זו הבעייה העיקרית שלי. העובדה שאני מרגישה שאני לא מצליחה
להבהיר לך כמה קשה לי וכמה אני פוחדת וכו'.
אני לא מחפשת את ההסכמות שלך, אני רוצה שתהייה איתי, קשה לי שאתה מסכים במקום
לחפש איפה אני לא בסדר ולנסות לתקן להאיר/להעיר, חשוב לי שתעיר/תאיר כי אני
בטוחה שיש המון דברים כאלה וחשוב שאני אשים לב אליהם , במיוחד עכשיו.
התנצלת אתמול באחד הטלפונים שהחלפנו ביננו (תחשוב כמה בזק הרוויח ממני וממך) על מה התנצלת חתיכת אידיוט מתוק שלי? על זה שאתה קיים? על זה שאתה אוהב אותי?.
אני רוצה לשתף במשהו שאני לא ממש יודעת איך לשים אותו, למרות שאני מאד רוצה.
אם תרגיש שאתה לא רוצה להגיב, זה יהיה בסדר. רק תגיד לי.
אני רוצה שתבין, זה לא שאני לא זקוקה למגע, אני מתחבקת ואני זקוקה לזה עם מי שקרוב לי במיוחד – זה חלק מהשפה שלי, חלק מהרפרטואר, חלק מהאותיות שאני משתמשת איתן. עכשיו
כשאתה כאן גם אותך אני מחבקת(כי זו הדרך שלי …) , אבל בדיוק כמו שאמרתי לך אתמול- אני מרשה לעצמי לעשות את  בזהירות בזהירות – אני אף פעם לא יודעת איך מי שמולי יגיב.
אצלך זה לא כך… עלי ועליך כבר לא חלה חובת ההוכחה, אני מרגישה ויודעת  שאתה לא
תפגע בי לעולם, לפחות לא בכוונה…..ולכן מותר לי להתחבק איתך וגם פשוט כי אני אוהבת אותך.
חיבוק
אני