ממתי הפכתי להיות מ – "אני" – ל "אתם" ?
אני מנסה לשחזר את הרגע המדויק הזה שבו זה קרה ולא ממש מצליחה…
הכול התחיל בחודש האחרון כשבן זוגי היקר הלך בשוק הכרמל בתל אביב (בלילה) ראה אותי (מרחוק) וכמו בסרטים הלך ליקרתי (בצעדים רגילים…לא צריך להגזים) ואז….אי אפשר לעזות פה אפקט של חריקת בלמים, אבל אם אפשר היה היתי עושה…הוא החליק, נפל, קרע גיד מאוד מאוד חשוב ברגל (כי אם כבר לקרוע גיד אז שיהיה כמו שצריך)נותח, קיבל גבס בגודל של מיגדל פיזה (ועקום באותה מידה) שוחרר….ומיפה…חזרנו לחיים עם איש עם גבס בבית.
ואז התחילו לדבר אלי בשפה חדשה :
"מה שלומכם"? …..או ….." איך הרגל שלכם ?" …..או " איך אתם מרגישים עם הגבס?"…..
אני…שבהתחלה לא הבנתי מי זה "אתם"….וככול שהסתכלתי יותר על הרגל שלי, טפו טפו טפו לא ראיתי שום גבס, הבנתי שהכוונה היא ש "אנחנו" זה בעצם צורת דיבור כזאת על בסיס : "אנחנו בהריון"….או "אנחנו ילדנו"….או "אנחנו לא רוצים אפידורל"….או "אנחנו מניקים"…..
אז יש לי בשורה:
כל ה "אנחנו" הזה…..זה ממש ממש אבל ממש! לא אנחנו! זה אני!
אני! היתי בהריון! והשמנתי 23 קילו וחצי! ואני זאת שסחבתי לבד! את היצור המדהים הזה שיצא ממני אחר כך…. אני ! זאת שילדתי …..לבד! אומנם היו בחדר לידה מילדת, רופא ,רופא ילדים ועוד צוות מתלמד ומצידי שכל בית ספר לרפואה…לא עניין אותי העיקר שיגמר…אבל זאת היתי רק אני! ואני זאת שלא לקחתי אפידורל….כי לא היה זמן! רק אני!
ואני זאת שלא הנקתי או כן הנקתי….סיפור ארוך…אבל הציצי….שלי!.
ולגבי הסיפור של הגבס…..
פה…זה כבר ממש לא אני : פה זה בן זוגי : רק לו יש גבס, רק הוא קרע את הגיד,רק הוא מרגיש טוב או לא, רק אותו אשפזו בבית החולים ורק אני מטפלת בו, ורק לי הוא מציק.
מה אנחנו עושים יחד?
הרבה דברים….2 מהם …כדי לא ליגע אתכם…זה סקס ולשלם משכנתא.
