אני אוהבת את אשתי ואמשיך לצעוק את זה בכל הכח

תראו מה זה, למרות שלא הסכמתם ולמרות שאתם לא מרשים – עשינו את זה.

עשינו טקס מהמם עם מחתנת מקסימה, האוכל היה טעים
והדי.ג'אית הייתה הורסת.

במסיבת הנישואים הזו היו ריקודים דוסיים מדליקים, כי אשתי דתייה ולסבית וגם על זה היא לא מתנצלת. היו ריקודים סוערים של מוזיקה של שנות השמונים, כי אני כבר קשישה ומתה על המוזיקה הזו (על זה אין תנועת מחאה או ארגון שיגיד לי לא להשמיע אותה יותר?), היו ברכות של חברים שאוהבים אותנו, למרות שאנחנו חוטאות איומות וחיות חיי תועבה ולחופה ליוו אותנו שני ילדיה של אשתי, שעוד הייתה שפויה והייתה נשואה לגבר, אבל אבוי, היום אני מגדלת אותם בגאווה, למורת רוחם של כל הצבועים החשוכים.

לסיכום אציין שהחיים עם אשתי הם רגילים ו"נורמליים" – אנחנו מגדלות ילדים ומינוס בבנק, אני עובדת בעבודה רגילה והיא חיה את חייה כלסבית מקצועית, לתפארת מדינת הלהט"ביסטן, יש לנו מלא חברים מהממים ואפילו סטרייטים, שעוזרים לנו לעבור דירה ולתלות תמונות, כי בכל זאת אנחנו שתי נשים שזקוקות לגבר שייקדח לנו חורים בקיר (נוט, לאשתי יש שתי מקדחות, מברגה נטענת, מיליון ברגים וארגז כלים – תמותו מקנאה!) ובקיצור – אנחנו לא זקוקות לאישור שלכם על האהבה שלנו.

נמשיך לצעוד בגאווה בכל רחבי הארץ, כן גם בירושלים עיר הקודש.

נמשיך לשרת בצבא, לשלם מיסים, נמשיך לדאוג לחברים שנסעו עשרות אלפי קילומטרים מכאן, כדי להיות הורים ואז לעשות על הילדים שלהם בייבי סיטר מדי פעם כמו דודות גאות, נמשיך לשלוח את הבת שלנו לצופים ולצפות שתחזור מדי פעם הביתה, נמשיך להילחם בכם עד חורמה – עד שנקבל שוויון מלא בכל אספקט של החיים.

ונראה לי שלא הבנתם מה זה שוויון, אז אני אסביר כי אתם די טיפשים. יש חוק פונדקאות לזוגות הטרו, אז בדיוק כזה. אתם יכולים להתחתן אחד עם השני, אז בדיוק כזה. אתם הולכים יד ביד ברחוב מבלי לחשוש שירביצו לכם, אז בדיוק ככה. פשוט, אה?

אז צאו לי מהחיים, אני לא זקוקה לאישור מכם – אני אוהבת את אשתי ואמשיך לצעוק את זה בכל הכוח עד שתיעלמו או תסתמו לנצח.

ולך אשתי היקרה רק אומר – החיים לצידך מעניינים, מאתגרים ומרתקים למרות הרצון שלי לפעמים לשבת בספה ולא לעשות כ-ל-ו-ם, את המשפחה שלי והאהבה שלי וכיף לי שאת שלי ובשבילי.

אוהבת אותך וגאה בך