אמת או חובה

מדורה

פגשתי אותה בסופר, היא זו שזיהתה אותי וניגשה אליי ראשונה, תינוקת קטנה מעורסלת בין שתי ידיה.
זאת את, ג'ני, נכון? "כן" מלמלתי, היא הייתה כל כך יפה.
"מה שלומך?" שאלתי מתוך נימוס, וכל מה שהצלחתי לחשוב עליו זה על הנשיקה ההיא.
"בסדר" היא ענתה, "לא משעמם" הוסיפה בקריצה והישירה מבט לתינוקת.
לא הצלחתי למצוא את המילים, בראש שלי הייתי על חוף הים, משחקת אמת או חובה במעגל גדול של חברים.
"חובה עלייך ג'ני, לנשק את הבת הכי יפה". לא היה מקום לספק, זו הייתה היא. שיערה שחור גולש, עיניה כחולות בוהקות, שפתיה בולטות על רקע עורה הלבן והצחור וקעקוע קטן מתנוסס על כתפה. היה לה ניחוח מתוק של סוכריות. היא לבשה גופייה שחורה וכובע קש שהלם אותה מאוד. כולם הביטו בי בצפייה וחיכו לתשובתי. "ליסה" אמרתי, והיא חייכה אליי חיוך סקרן. דממה שררה ורק רעש הגלים המתנפצים חדר את המתח באוויר. "יאללה בנות!" מישהו צעק וכולם התחילו לשרוק ולמחוא כפיים, "נ-ש-י-ק-ה-!… נ-ש-י-ק-ה-!… נ-ש-י-ק-ה-!…" התקרבתי אליה והשפתיים שלה נגעו בשלי, כולם השתתקו והרגשתי את הלב שלי מתפוצץ.

"ג'ני? הכל בסדר?" שאלה ליסה והחזירה אותי לפלורסנט של הסופר ולצלילי הקופות, "כן, כן.." עניתי והרגשתי איך חיוך לא רצוני מתפשט על פניי "היה כיף לפגוש אותך, היא מתוקה אמיתית" אמרתי ונופפתי לתינוקת הקטנה בידי.
ליסה נפרדה ממני והמשיכה לדרכה ואני נותרתי לבהות עוד רגע באוויר ולהתמוגג על הזכרון המתוק.