הסרט הצרפתי "אהבה בוערת" נקרא בצרפתית "להציל או למות" שהוא בעצם השבועה הרשמית של לוחמי האש הצרפתיים. אינני יודעת למה בחרו מפיצי הסרט בשם קיטשי לסרט עוצמתי שמותיר חשיבה על עוצמת החיים, הקרבה והמחיר שלה. באנגלית הסרט נקרא "דרך האש" במובן של לעבור דרך האש, כי אכן הסרט איננו סיפור רומנטי, אלא אמירה מפורטת על מאחורי הקלעים של אדם העובד במקצוע מסוכן, והנה, אשר יגור לו, בא לו, הוא נפצע קשה והוא נופל וקם ביחד עם משפחתו.
צילום באדיבות קולנוע חדש
בסרט "אהבה בוערת", חייו של לוחם אש אמיץ, משתנים לחלוטין כשתופת אש עוצמתית אליה נקלע, משאירה אותו חסר אונים על סף המוות. זהו סיפור מרתק ומאד מרגש, על חיים אמיתיים של איש משפחה אמיץ ואוהב המנסה להתגבר על סיכויים כמעט בלתי אפשריים לשרוד חיים לאחר פציעה קשה מלאת סבל. הסרט, מזכיר במעט סרט דוקומנטרי בחלקו הראשון, בדרך תאורו את חיי היומיום של הכבאי, שגרת אימוניו, מקרי הצלה וטיפול באירועים איזוטרים. לרגע הצופה חושב שחיי שגרת מכבי האש משעממים עד שמגיעה האש הגדולה שהופכת את חיי השגרה השלווים לחיים בסבל בלתי אפשרי לפצוע ומשפחתו. מכאן הופך הסרט לאירוע דרמתי המתואר ברגישות וכנות הנוגעת בכל "הדברים שלא מדברים עליהם".
צילום באדיבות קולנוע חדש
כבאי פריז פרנק פסקייה (ניני) הוא עובד ציבור חרוץ וגיבור. הוא מציל חיים על בסיס יומיומי. בצרפת כבאים ממלאים גם תפקידי פרמדיקים ומבצעים אבחונים והחייאות וטיפולים מצילי חיים. פרנק, בעל אידיאלי לססיל המקסימה (אנאיס דמוסטייה), שגרה איתו במגורי הכבאים של תחנת הכיבוי במרכז העיר, שם פרנק וצוותו עוסקים באימונים מפרכים ובתרגילי סדר צבאיים.
התסריט (מאת פרדריק טייה ודייוויד אוהלופן) מתעד את חייו של פרנק בצורה דוקומנטרית, עוקב אחריו דרך העליות והמורדות של עבודתו תוך שהוא נותן לנו הצצות רחבות מחיי ביתו המאושרים. בשריפת קטלנית במפעל בצפון פריז, שלא ניתן היה לכבותה, הוא יוצא למשימה שבמהלכה הוא בוחר בהצלת חבריו על חשבון הצלת עצמו מתופת האש.
זה השלב שבו חלה תפנית דרמתית בסרט והוא מתחיל להיות מעניין יותר, כאשר טליאר מתעמק בהתאוששות הארוכה והכואבת שעומדת בפני פרנק. פרנק מכוסה בכוויות מדרגה שלישית בזרועותיו, בחזהו ובמיוחד בפניו, שתמיד ישארו מצולקות בעקבות התאונה. במהלך האשפוז עובר פרנק כשני תריסר ניתוחים תוך שהוא מבלה שנים באשפוזים שונים. במהלך אותה תקופה, מערכת היחסים שלו עם ססיל מתפרקת והקשר שלו לבנותיו התאומות לא קיים. כשהוא מצולק גם מבחוץ וגם מבפנים, הוא נופל לדכאון חמור ואובדני.
צילום באדיבות קולנוע חדש
ניני, מעביר את תחושת ההרס הנפשי והפיזי של פראנק, כמו גם חוסר היכולת שלו להתמודד עם האדם החדש והשברירי ביותר שהוא הפך, במשחק משובח שאיננו יכול להשאיר אותך שווה נפש. גם ססיל העוברת משבר קריטי באמון שלה בעצמה כבעלת יכולת התמודדות בטיפול בנכה, משחקת ברגישות וכנות מעוררת הזדהות, בכישרון רב . אחת הסצינות החזקות שלה בהתייעצות עם המנתח של בעלה, בה היא מודיעה שהיא "פורשת" מהמשחק, עונה לה המנתח במשפט חכם ביותר: "החיים הם כמו חול – עפים ברוח", משפט המפתח שמחבר אותה בחזרה לחיים המציאותיים. לקראת הסיום, הסרט מראה בעדינות כיצד פרנק מנסה לחבר את חייו יחד, גם אם הם לעולם לא יהיו החיים שהיו לו פעם.
צילום באדיבות קולנוע חדש
פייר ניני (גילם את איב סן לורן בסרט בשם זה), נחשב כאחד השחקנים הצעירים הטובים ביותר בצרפת מאז הצטרף לתיאטרון היוקרתי "קומדי-פרנסייז" עוד בשנת 2008 (הוא עזב את המוסד חמש שנים אחר כך).
שחקנים: פייר ניני\ אנייס דמוסטייה\ וינסנט רוטיארס
במאי :פרדריק טייה
אורך: 116 דקות
צרפת 2018