זוכרים את טוליק שיושב לו בשקט בחול עם עיניים כמו שני כוכבים, כך בדיוק נראות העיניים של דנית, גדולות, טובות, רגישות, כל עולמה ניבט מהן ועולמה כעת: עצוב ומתסכל.
היא התחתנה לפני כחצי שנה, אוהבת ונאהבת, את בתוליה שמרה לאחד והיחיד ,הם מנסים שוב ושוב והגן נעול- לא שביל אליו ,לא דרך.
זה כואב, זה שורף, זה הכל רק לא מענג.
דנית סובלת מוגיניזמוס המתבטאת בחוסר יכולת לאפשר חדירה נרתיקית, היא אוהבת את בעלה, היא נהנת מהמגע שלו, היא כל כך רוצה להרגיש מחוברת אליו כל כולה, אך זה לא מצליח, היא כבר לא רוצה בשבילה, רוצה בשבילו, רק רוצה שיצליח.
אנחנו מתקדמות יחד, בצעדים קטנים, בין דמע של בכי לברק של הצלחה, כל פעם עוד קצת לעבר החלום הגדול להצליח.
קרדיט לעצמי, צולם בגלריה בפוזיטנו, אטליה
הילה נכנסה לקליניקה בפעם הראשונה כפופה, עם עיניים עייפות, לא פלא כשיש שני גוזלים בני 4 חודשים בבית, שביקשתי ממנה להפשיל חולצה כדי שאוכל לראות את בטנה, היא התכווצה ובקול רועד ספרה לי כי מאז הלידה לא הסתכלה על הבטן הזו, אותה בטן שהביאה חיים וכעת מצולקת.
הילה לומדת לנשום מחדש, מלטפת את בטנה, מתבוננת בה במראה, מתאהבת בה מחדש ואפילו אל הצלקת החלה לחייך.
דבורה היא אישה מרשימה, אישה שהרוויחה כל קמט וקמט במסע חיים ותמיד בכל מהמורות החיים, ידעה גם לתת, להתנדב, לראות היכן היא יכולה לעזור עוד ועל כך זכתה לקבל פרס יקירת העיר בשנתה ה80.
היא הראתה לי את ההזמנה, מתרגשת מכל המכובדים שיהיו בטקס, כבר הכינה שמלה וקבעה תור למספרה, אבל…
החשש, מה יהיה בזמן הטקס הארוך כשהיא כל חצי שעה צריכה ללכת לשרותים ומה יהיה כשתעמוד על הבמה, נרגשת כולה והפיפי יברח.
אחזתי בידה, הבטתי בעיניה הארגמניות ואמרתי לה כי ביחד נצליח.
דבורה מאמנת ומחזקת את שרירי רצפת האגן בתרגילים שונים, אני נוגעת ומשחררת , מחזקת במילים, מרגיעה במגע וזה מצליח. דבורה מוכנה לטקס.
תמונה מטקס אחר, פודיום במירוץ הנשים בשבילי היער, קרדיט לצלמת לא ידועה שצלמה אותי בטלפון שלי.
אז מה העסק שלי? עסק להחזרת אהבות קודמות.
רואה את האישה, שומעת את הסיפור, שולפת את הכלי הכי מתאים מהארגז ומראה את הדרך .
פיזיותרפיה לרצפת האגן, אוהבת מה שעושה.
תודה ל #saloonaschool #לאומי_עסקים #דיגיטליות_בעסקים שמראות לי את הדרך לגדילה עסקית
