מכל שלל התכונות שאמא צריכה (ויש הרבה שכאלה, ולא – לאף אמא אין את כולן) אני חושבת שהכי הכי חשובה היא תכונת היצירתיות.
עם יצירתיות תוכלי לשעשע את ילדייך באחר צהריים גשום, להוציא אותן מהתקף זעם (לא תמיד, אבל לפחות יהיו לך כיוונים לנסות), לראות בצורה אחרת כל משבר (בעיקר לצחוק על השפל החדש אליו הגעת), להתמודד עם דברים שלא בא להם לעשות או ללמוד, להכין להם עוגות יום הולדת בלתי נשכחות, ומסיבות גם ועוד כהנה וכהנה.
בקיצור, מבחינתי האמא הטובה דיה היא האמא שלצד אהבתה לילדיה יש לה יצירתיות לשירותה.
אחת האמהות הוירטואליות הכי יצירתיות שאני מכירה היא האמא עם המצלמה, והיא לימדה אותי מהו משחק סנסורי, מכיוון שהידע הזה מסייע פה לא פעם ברגעים קשים – אני מעבירה אותו הלאה 🙂
אם אתן רוצות שיעור בסיסי, יסודי ומעמיק ב"קופסאות תחושות" (שם אחר למשחק סנסורי) תוכלו למצוא אותו כאן, אני אספק לכן את הגרסא הממש קצרה ממה שאני הבנתי לבד:
המשחק הסנסורי הוא משחק שמפעיל חושים (דא) ובעיקר את חוש המגע (מה שנקרא לרוב חוש המישוש), בעברית אני מניחה שהשם הנכון הוא משחק תחושתי, לרוב המשחק מתנהל בתוך קופסא עם מצע כלשהו וחפצים עליו, כאשר המשחק וכיוונו נתונים לדמיונו של הילד.
המשחק אמור להתנהל כולו בתוך הקופסא, רק שהמילה הכי חשובה פה היא אמור, כך שלפחות אצלנו המצע מתפזר על פני כל הרצפה… מחיר לא פשוט, מצד שני – המשחק שמודגם פה למעלה העסיק שלושה שובבים בני שנתיים וחצי עד כמעט חמש במשך מעל שעה! כך שמחיר הנקיון נראה לי כמו מחיר פעוט לשלם, במיוחד כשלוקחים בחשבון עד כמה המשחק הנ"ל מפתח (ראו הלינק ששמתי למעלה לפירוט והסבר).
זמן רב הסתכלתי בעיניים כלות על הרשומות המדהימות של משחקים סנסוריים שמעלה מדי פעם האמא עם המצלמה עד שיום אחד נתקלתי בשידת המגירות הזו, ומאז גם אנחנו בעניין:
היתרון הכי גדול של שידת המגירות היא שכל מגירה בעלת צבע אחר ובמקרה אלו צבעים שמקושרים מראש לילדים שלי (כחול לדולב, ירוק לדביר, ורוד כמובן לאיילת-חן. לא נמלטתי מקללת הוורוד למרות שניסיתי) כך שברור לכל ילד מהי המגירה שלו, ובגלל שהמגירות סגורות אפשר להכין מראש את החומרים במגירה ולהוציא להם ברגע קשה. אני מנצלת את הבקרים עם ראם להכנה מראש.
מאז ההצלחה המדהימה של אתר הבניה שלנו (גם איילת-חן נכנעה די מהר וביקשה להחזיר לקופסא את הטרקטורים שהיא הוציאה) שיחקנו עוד כמה פעמים, בכמה משחקים שונים:
מצע של קטניות שימש ג'ונגל בחלק מהקופסאות ושלג בחלק אחר, בכל קופסא שמתי חיות תואמות לגאוגרפיה, ןבג'ונגל גם צמחים, אחרי שהם סיימו להאכיל את התנין בקטניות, ולשתול בהן פרחים וכן הלאה – הם הכינו "מרק וסלט" קטניות וחילקו לכולם לאכול, גם התפזר אבל שוב העסיק אותם שעה שלמה.
בפעם אחרת וויתרתי על המצע והכנסתי כל מיני דברים נוצצים פנימה, בעיקר-בעיקר עטיפות ששמרתי מקרמבואים, הפעם הם התקשו יותר להתחיל אז הצעתי להם לגלגל לכדורים או לקציצות, זה הסתיים בארוחת "ספגטי בולונז קציצות":
ובפעם האחרונה גם וויתרתי על המצע (ניסיתי לחסוך בלכלוך הסופי) והנחתי להם דברים רכים בתוך הקופסאות, זה נגמר במשחקי כדור-צמר (זריקה אחד על השני כמו כדור שלג, או לתוך קערה כמו כדורסל) והעסיק אותם הכי פחות זמן…
אני צריכה לחשוב לאן לקחת את המשחק הבא… לבנתיים כבר אספתי לי כמה וכמה רעיונות בלוח הפינטרסט שהכנתי בנושא ואני מזמינה אתכן גם להפעיל את היצירתיות ולהכין קופסאות משחק סנסורי לילדים, תהיו בשוק כמה זמן זה יעניין אותם.
אשאיר אתכם עם עוד מחשבה אחת – משחק תחושתי הוא משחק חשוב גם אם לא עוקבים אחרי עקרונות המשחק הסנסורי, והוא יכול להשתלב יופי בפעילויות יומיומיות ולגרום לכן לדעת שאתן אמהות סופר משקיעניות גם כשאתן סתם יורדות לגינה הקרובה, הנה דוגמא לכמה משחקים תחושתיים שאינם בעקרונות המשחק הסנסורי:
