גם קאסי החליטה להיות אם חד הורית

מזה שנים אני תמהה מדוע בחרה הוליווד להתעלם מאחת הדרמות הגדולות שמתחוללות בעשרים השנים האחרונות: הופעתם של ילדי המבחנה, זה השם הפופולרי, שמבטא אך בקושי את אחת המהפכות החברתיות הגדולות במאה העשרים. והנה השנה זה קרה: קיץ 2010 יירשם בדפי ההיסטוריה כעונה בה התרחש המהפך: הוליווד שינתה את נרטיב קדושת המשפחה המרובעת, תרתי משמע, הכוללת אב, אם ושני ילדים והחלה לייצג את המשפחות החדשות.

בחורה עם מחשב נייד

קאסי היא רווקה בת 40, לבבית ומלאת אנרגיה המתגוררת במנהטן, עובדת כמפיקה בטלויזיה ושומרת על קשר ידידות עם חברה הותיק שלה ואלי. לכאורה נדמה שחייה מושלמים.

מזה שנים אני תמהה מדוע בחרה הוליווד להתעלם מאחת הדרמות הגדולות שמתחוללות בעשרים השנים האחרונות: הופעתם של ילדי המבחנה, זה השם הפופולרי, שמבטא אך בקושי את אחת המהפכות החברתיות הגדולות במאה העשרים. והנה השנה זה קרה: קיץ 2010 יירשם בדפי ההיסטוריה כעונה בה התרחש המהפך: הוליווד שינתה את נרטיב קדושת המשפחה המרובעת, תרתי משמע, הכוללת אב, אם ושני ילדים והחלה לייצג את המשפחות החדשות. הקיץ הזה הגיעו אלינו שני סרטים – הראשון נקרא  הילדים בסדר, שביימה ליסה צ'ולודנקו, בכיכובן של אנט בנינג וג'יליאן מור. הסרט עוסק במשפחתן של זוג לסביות המגדלות את ילדיהם המתבגרים שנולדו באמצעות תרומת זרע.

שם הסרט השני הוא  אהבה בהחלפה – THE SWITCH  בבימוים של ג'וש גורדון ווויל ספק ובכיכובם של ג'ניפר אניסטון וג'ייסון בטמן. הסרט הזה מתאר את הדרמה בחייה של קאסי הרווקה, המבקשת להיות אם יחידנית באמצעות תרומת זרע. כנראה שהקולנוע קצת מדדה אחרי החיים, שהרי משפחות חד-הוריות מבחירה ומשפחות של לסביות או הומוסקסואלים קיימות כבר זמן רב, לפחות 15 שנה. שני הסרטים החדשים משתייכים לז'אנר הקומדיות המסתכל על החיים והאתגרים של הקמת המשפחה המודרנית בעיניים מבודחות משהו, אך מעבר לעטיפה הקלילה והחייכנית עולות כמה נקודות למחשבה. החשובה שבהן נוגעת  לתהליך אותו עוברות נשים המחליטות להיות אמהות יחידניות, שבעבר נקראו חד-הורית.

ההחלטה

קבלת ההחלטה להיות אם חד-הורית, כלומר להפוך לאם ללא בן זוג, היא לרוב תוצאה של התלבטות ממושכת ומורכבת, שנעשית, במרבית המקרים, לאחר שאשה מבינה שאזלו סיכוייה למצוא בן זוג מתאים לקשר אהבה מחייב. לרוב החלטה כזו נעשית אחרי גיל 35. זו החלטה כבדה ביותר שעומדת, גם בימינו אלה, תחת ביקורת משפחתית וחברתית גלויה או סמויה, סטיגמה מסוימת, חרדות ושאלות קשות עליהן האישה מנסה להשיב בטרם היא מחליטה. למשל, האם אוכל לגדל ילד לבד? איך העובדה שהילד יגדל ללא דמות אב תשפיע על התפתחותו? איך אסביר לילד על הנסיבות המיוחדות של הולדתו? האם לספר לו, ומתי, שאביו אלמוני והוא נולד בזכות תרומת זרע? האם הורי או אחי יוכלו להוות לילד תחליף לדמות אב? מה יהיה אם, חס וחלילה, יוולד תינוק עם צרכים מיוחדים, האם אעמוד בטיפול בו? האם אני רשאית להיות אגוצנטרית ולהביא לעולם ילד שיהיה כה שונה מילדים אחרים? האם ההחלטה להיות אם יחידנית לא תחבל בסיכויי לזוגיות בעתיד? ותמיד גם עולה ההתלבטות – אולי אני שוגה כשאני הולכת בכיוון של אם חד-הורית ועדיף שאתקשר עם פלוני המוכר לי או שאכיר אותו בקרוב, ואגיע איתו להסכם הורות?

מנסיוני הטיפולי עם נשים בשלב זה של חייהן, השאלות קשות מנשוא וסבוכות והתשובות עליהן לעולם תהיינה לא חד משמעיות, מה שמביא נשים רבות לדחות את הדיון וההתלבטות לזמן עתידי או לקצר את משכו של שלב זה. קיימת אי נוחות רבה לדבר על נושאים כה אישיים, שלא לדבר על ההתמודדות עם האבל והויתור על מציאת בן זוג טוב/מתאים לחיים זוגיים. תחושת הנשיות פגועה והדימוי העצמי כולו עלול להיות נמוך, אפילו ולמרות שמדובר בנשים שהגיעו להישגים לא מבוטלים בתחומים אחרים כמו קריירה, חברה, פנאי ועוד.

בסרט אהבה בהחלפה מגיעה קאסי להחלטה להיות אם חד-הורית לאחר שיחת עידוד מהגינקולוג שלה והיא מתחילה לחפש תורם זרע לא אנונימי. למרות הצעתו, קאסי בוחרת לוותר על ואלי הנוירוטי, ידידה הותיק והאוהב, להיות אבי תינוקה. ייתכן שהתקשתה לברר את הנושא עם עצמה ועל אחת כמה וכמה עם ואלי. אולי חששה לאבד אותו כידיד נפשה, כאחיה. גם בעולם האמיתי קיים השיקול הזה וברור שמעבר מיחסים קרובים כאלה ליחסים הבנויים לגמרי אחרת דורש ליבון והגדרה ברורים. כמו כן, אני חייבת לציין שהורות משותפת או זוגיות והורות בין חברי נפש היא מעבר קשה ביותר.

קאסי לא היתה מסוגלת לעשות את המעבר הזה, אפילו לא ניסתה, ובחרה ברולנד, דמות חדשה בחייה שיהיה תורם הזרע להריונה.

חשיבות ההכרה החברתית

לאחר שקאסי מקבלת את ההחלטה היא עורכת "מסיבת הפרייה". זהו רעיון שאינו מוכר לי, שכפי הנראה אינו קיים במציאות, בודאי לא זו הישראלית. כנראה שמדובר בהברקה תסריטאית המבוססת על מוסד ה"Baby Shower", מסיבת טרום הלידה שמקובלת בארצות הברית. מסיבת ההפרייה התיאטרלית משהו, מקבלת משמעות נוספת: שקאסי אינה מסתירה את החלטתה להיות אם יחידנית, אפילו מפגינה אותה עד כדי הגזמה. כנראה משום שקאסי יודעת, או לפחות יוצרי הסרט יודעים ומבינים, עד כמה זקוקה אם יחידנית להכרה חברתית במהלך שהיא עומדת לבצע, ועד כמה התמיכה החברתית חשובה לה. תחושה והרהור נוספים שעולים בהשפעת הסרט הם שקאסי עושה את הצעד המכריע הזה של חייה מתוך כוח פנימי ודימוי עצמי חזק, מתוך תחושה של שלמות עם החלטתה והעדר בושה או נחיתות לגביה. אמנם אלה מסרים טובים אך הם אידיאליים ומושלמים מידי. רחוקים מאד מהמציאות בה נשים מבקשות להיות אמהות יחידניות.

והערה לסיום: עד כמה שעלילת הסרט היא משב מרענן בתפיסת המשפחה החדשה, התברר לי שביחד עם הגישה החדשנית, לכאורה, הסרט עדיין מדגיש את יתרונותיה של משפחה רגילה, שכוללת שני הורים ומשני המינים. נותר אם כן לקוות, שגם טיפול קולנועי בידורי וקליל יכוון ויעורר למחשבה ולדיון בנושאים חברתיים, וכבר היו דברים מעולם.

ד"ר חנה גילאי גינור, הורותא