פעם, כשהייתי קטנה, בת 10 או קצת יותר, נהגתי לרדת עם אמא שלי למרכז העיר בירושלים.
הבילוי האהוב עליי היה החנות "חרוזים", בין רחוב הלל לשמאי, לא רחוק מהסניף הראשון של ארומה. היו שם צלחות עץ חומות שטוחות והמוני חרוזים מיוחדים מכל העולם מסודרים בתאים קטנים, ואני הושטתי אצבעות ובחרתי אותם בפינצטה. היתרון הגדול של החנות הקטנה היה האפשרות לשבת במקום ליד דלפק ולעצב את התכשיט במקום. שם, בגיל צעיר, המוכרות לימדו אותי לאחוז בפליירים, כלי העבודה, ואני רכשתי מיומנויות לכל החיים.
אמא שלי, שתמיד באה איתי בשמחה (ואף פעם לא עיצבה תכשיט בעצמה), בטח לא דמיינה שהזמן המיוחד הזה שלנו יהפוך למקצוע שלי בעתיד. גם לי לא היה שמץ של מושג שזה יקרה.
בשבועיים האחרונים זכיתי להעניק זמן איכות שכזה לחברותיי לקורס "דיגיטליות בעסקים" מבית סלונה ובנק לאומי. הפעם, בניגוד לילדותי, גם האמהות וגם הבנות התנסו בתכשיטנות ועיצבו לעצמן שרשרת או צמיד לבחירתן. אפילו זכיתי לפגוש ילד אחד, יצירתי ונועז, בן 7.
לכאורה, זוהי רק סדנת תכשיטים, אך בעצם קורה בה המון: זמן חיבור לאמהות ולבנות, מיומנויות מקצועיות שכל אחת רוכשת, צורך בקבלת החלטות (לבחור חרוזים זה לא קל בכלל), התמודדות עם מוטוריקה עדינה ועוד. אני נדהמת לגלות שלא מעט פעמים, הבנות נכנסות מהר לעניינים, ואז הן עוזרות לאמא שלהן, והיוצרות מתהפכים לרגע.
הסדנה נפתחה ברגעים של חיבור. כל אחת ציינה תכונה שהיא אוהבת בשנייה. ברגעים האלה מרגש לראות מה הבנות שלנו רואות עלינו: אחת מציינת את העבודה של אמא, השנייה את האוכל, והשלישית את הלב הרחב או העזרה שהיא מקבלת ממנה. האמהות מתענגות לרגע על מחמאה קטנה, והבנות נבוכות לרגע מהמילים הטובות שאמא אמרה.
מכיוון שאני מאמינה שכבר מגיל 8 ילדות יכולות לרכוש ידע בתכשיטנות, כולן קיבלו הסבר כיצד לעבוד עם פלייר ועם ציוד תכשיטנות נוסף (חרוזי מעיכה, סוגרים, חישוקים ועוד). הסבלנות, הדבקות במטרה והרצון להצליח ולא לוותר עמדו פה למבחן.
אחר כך, בופה צבעוני ומפתה נגלה אל מול עיניים סקרניות. אלפי חרוזים מסודרים בתאים קטנים ובקופסאות, אינספור גדלים, חומרים וצורות. תליוני כסף קטנים שהבנות אוהבות ("צ'ארמים" בלשונן), קריסטלים, חרוזי כסף קטנים ועוד.
פתאום הבנתי שאני בדיוק כמו אותה חנות בירושלים, רק שאצלי החרוזים חוזרים למזוודה בכל פעם, ובניגוד לחנות קבע, הם זוכים לטייל ברחבי הארץ ולפגוש המון נשים וילדות נפלאות.
החלק החשוב ביותר בסדנה הוא הבחירה והעיצוב. מתוך העושר העצום, כל אחת נדרשה להתמקד ולהחליט, ולאחר בחירת החומרים היא מסדרת ומארגנת אותם לפי הסדר שהיא בוחרת. כשם שכל אדם הוא מיוחד, כך גם כל עיצוב הוא ייחודי וחד פעמי. הצמיד או השרשרת תמיד מצליחים לשקף את האופי של העונדת: נועזת או סולידית, אוהבת אלמנטים קטנים ועדינים או גדולים וגסים יותר. מתוך אלפי נשים שכבר פגשתי, אני תמיד רואה את האופי משתקף בתכשיט הנוצר.
הזמן עבר מהר, והגענו לסוף הסדנה, להתאמה ולמדידה של התכשיט. לא משנה אם זה צמיד ליד, צמיד לרגל או שרשרת, לכל אחת מתאים אורך אחר. התאמה אישית זה כאן, ולי חשוב הדיוק. לא ויתרתי לאף אחת על התאמה מוחלטת של האורך או ההיקף הרצוי.
המטרה הסופית היא לצאת מהסדנה עם תכשיט שהן עיצבו בעצמן, כזה שהן ייהנו לענוד בכל בוקר מחדש.
מאחלת לנו חופש גדול מלא חוויות,
נועה מוזס אי-מגור
054-3093993
