– אמא, מי הוליד את אלוהים?
– אני לא יודעת יפה שלי.
– אבל יש אלוהים נכון?
– אני חושבת שכן, נדמה לי.
– אז הוא בטח נולד מתישהו, לא?
– כנראה, אני לא בטוחה שהוא נולד כמו שאנשים או גורים נולדים.
– אבל הוא היה ראשון, לפנינו?
– אני לא כל כך יודעת, אבל זה נשמע לי הגיוני שאם יש אלוהים אז קודם הוא היה ורק אז אנחנו.
– בתורה כתוב שקודם היו המאורות.
– כן, זה מה שכתוב שם, אבל צריך ללמוד עוד קצת, זה לא בטוח שהתורה מספרת בדיוק את כל הסיפור.
– והוא מחליט עלינו?
– אני לא חושבת שזה בדיוק ככה, אני לא מאמינה באלוהים כזה בדיוק, חמודה.
– מה, אמא, אז יש יותר מאלוהים אחד?
– אולי אפשר להגיד את זה ככה, אולי לכל אחד יש את האלוהים שלו.
– אז למה יש הורים שמכריחים את הילדים שלהם להיות עם אותו אלוהים שלהם?
– אני באמת לא יודעת, את ילדה חכמה, אני לא אכריח אותך כלום בנושא הזה.
– אני חושבת שאני אצטרך לגדול עוד קצת כדי להחליט באיזה אלוהים אני מאמינה.
– אני חושבת שזה נכון ילדה שלי.
– אני גם חושבת שאלוהים זה אנחנו
– איך הוא אנחנו?
– אני חושבת שגם אנשים הם אלוהים, כי הוא הוליד אותנו
– אבל את נולדת מהבטן שלי, לא?
– כן, אבל איך את יכולה להוליד תינוקות מהבטן שלך?
– באמת איך?
– כי ככה אלוהים תכנן את האנשים – שהאימא תוליד את התינוקות
– צריך להיות ילדה מאוד חכמה כדי להבין את זה.
– אז אני חושבת שנשאר קצת ממנו בתוך כל אחד שנולד
– איך את מסבירה את זה?
– זה כמו שכל אחד שמבשל אז יש לאוכל טעם מיוחד משלו- אז כאילו הוא בישל הכל ונשאר בכל אחד טעם שלו
– אז לכל בני האדם יש אותו טעם של אלוהים?
– לא, כל אחד הוא אחר, רק יש לו אותו דבר מאלוהים
– כמו תבלין? כמו המרק עוף של סבתא ושלי? שאת אומרת לי שהטעם שלהם דומה אבל לא אותו דבר?
– כן, את של סבתא אני הכי אוהבת.
– אז מה בעצם הוא רוצה מאיתנו? שנהיה אלוהים?
– מה פתאום, אמא. הוא רוצה שנהיה אנשים טובים, כי אנחנו לא יכולים להיות במקום אלוהים,
אבל הוא לא יכול להיות בן אדם.