אמא לוהטת

אני מוקפת בהורים כאלו, כולם דרוכים כנמרים לטרוף את החופש הגדול הזה, כרטיסים מוכנים לכל האטרקציות הטובות בעיר, שריוני סבתות, דודים והמשפחה בקיבוץ שתיקח מהם את העוללים לכמה שעות, אלפי שקלים על קייטנות ארוכות טווח והרגשה שסוף העולם עומד להגיע בשנייה שהנשרים ינחתו חזרה בקן.

החדר היה חשוך ורק כוכבי הפלסטיק הזוהרים המודבקים על מסגרת החלון בלטו בזוהרם. המזגן קירר היטב, הן היו ישובות במיטתן, רחוצות, קלועות צמה ומריחות כמו לחמניות חמות ומיששו את החפץ שהגשתי אל ידיהן באפלה. "נו, תנחשו מה זה?" אמרתי בקול ממתיק סוד. הקטנה ליטפה את האלמנט ושמעתי את נשימותיה הנרגשות. "…אהמממ, זו הבובה הקטנה של קיטי, נכון אמא?.." צדקה, "שתי נקודות יפה שלי" עניתי וצהלות השמחה והאושר שלה היו הצליל הכי מרגש באותו רגע בעולם.
הערב הראשון של החופש הגדול באמת. עד עכשיו הן היו במסגרות הקיץ, שגרת הבוקר המשיכה להיות כשהייתה, לנער אותן מהמיטה בבוקר, סנדוויצ'ים, קפה חטוף, לכו לנעול נעליים, נו כמה פעמים אפשר לבקש ללכת לצחצח שיניים, ממי, קדימה, מאחרים, קחו את התיקים, נו כבר, אנחנו נאחר, בואו, נו, נכנסים לאוטו, דלתות נטרקות, חגורות נחגרות, נוסעים, מזדכים עליהן ונושמים לרווחה כשדלת הגן או הכיתה נסגרת בשלום.
10410811_10152241417987476_104114184164910404_n
כבר שלושה שבועות שאני מכינה את עצמי נפשית לחופש הזה. זו הפעם הראשונה מאז שאני אמא שאני נמצאת בבית, איתן, כל החופש. אחת מהסיבות לעזיבת מקום העבודה הנהדר והתובעני הקודם שלי והיציאה לחיי עצמאות ולשלבי בניית עסק משלי, הייתה כדי לבלות איתן קצת יותר ולא לפספס את הרגעים האלו, שלא יחזרו. המעבר לא פשוט, אני מודה. עמוק בתוכי אני עדיין קרייריסטית פנאטית שאוהבת לסמן עיגולים מסביב לכוכביות המשימות. הקמת עסק משלי היא משימה לא פחות תובענית ואף יותר מלהיות שכירה של מישהו אחר. קחו את כל זה ושלבו עם שולחן כתיבה הממוקם בלב הבית, בין כביסות, כלים וארוחות צהרים שצריך להעמיד כל יום וקבלו חרדת חופש גדול טיפוסית מדרגה 3.
אני מוקפת בהורים כאלו, כולם דרוכים כנמרים לטרוף את החופש הגדול הזה, כרטיסים מוכנים לכל האטרקציות הטובות בעיר, שריוני סבתות, דודים והמשפחה בקיבוץ שתיקח מהם את העוללים לכמה שעות, אלפי שקלים על קייטנות ארוכות טווח והרגשה שסוף העולם עומד להגיע בשנייה שהנשרים ינחתו חזרה בקן. חשבתי על זה המון לאחרונה, למה אני כל כך מפחדת להיות איתן סתם בבית, בלי שום תכנונים, זיקוקים וניצוצות. החלטתי לנסות את זה, פשוט להיות איתן. לא לכוון שעון בבוקר ולתת להן להעיר אותי, לא לסדר אחריהן כל שנייה (רק מי שמכיר אותי באמת יודע עד כמה זו משימה כמעט בלתי אפשרית עבורי) ולנסות כמה שפחות לכעוס. זה לא קל. אני מודה. פתאום אני קולטת איך הן גדלו לי בבת אחת. לשתיהן נהיה פה כזה, שיודע לענות בתחכום על כל שאלה, טענה ומאנה, יש להן רצונות, צרכים ומאניירות כאילו היו כבר טינאייג'ריות צעירות ולא עמוק בתוך העשור הראשון לחייהן וארון בגדים שמתחנן להישאר קצת סגור, חשוך ומסודר, לפחות לכמה דקות.
התפקיד הזה של לזרום איתן ולתת להן לעשות כל מה שהן רוצות היה שמור לאיש שלי. בראש שלי תמיד חקוקה התמונה שלהן יושבות בסלון הבית יחד אתו עם קלפים, פאזלים ומשחקים פזורים על הפרקט ואני מסביב, מארגנת, מסדרת, עושה רשימות של מה צריך לעשות עכשיו, מקפידה על סדר היום, לא משחררת לשנייה שחס וחלילה לא יקרוס כל הבניין הזה שמסתיר את החשש שאולי אני לא מספיק מסורה, לא מספיק מרוכזת בהן וקצת יותר מדי מרוכזת בעצמי. זה מצחיק אותי כל פעם מחדש לגלות שהמבקרת החריפה הזו שלי, זו שלא מרפה ומחלקת ציונים, שופטת, גוזרת גזירות וממונה על ההגבלים העסקיים בנפש, היא לא אחרת מאשר אני. כמה קשה לתת לעצמי חופש גדול.
KONICA MINOLTA DIGITAL CAMERA
לכן כל כך הופתעתי מהערב הזה, הראשון. הן ביקשו לעשות מסיבת פיג'מות כדי לחגוג את תחילתו של החופש הגדול באמת. כל אחת מהן המציאה משחק משל עצמה לכבוד המאורע החגיגי. הקטנה יזמה תזמורת מנגנת על חפצים שונים בחדר, אני המצאתי את משחק המישוש והגדולה הבריקה במשחק חפש את המטמון בחשכה, אותו היינו צריכות לחפש באור ברמזי "חם/קר". כשהגיע תורי לחפש הן ביקשו ממני לצאת מהחדר ובמשך כמה דקות שמעתי אותן מעבר לדלת מצחקקות ומתלחששות בהתרגשות. כשנכנסתי פנימה כדי לחפש את החפץ המוסתר, הן כיוונו אותי בצווחות קטנות: "אימא מתקרר, אמא קר, קר מאד, אימא את מתחממת, אמא חם, חם, רותח, אמא את לוהטטטת!!! כל הכבוד לאמא, מצאת!". בלי ששמתי לב עברה לה שעה שלמה באחת המסיבות הכי טובות שהייתי בהן בזמן האחרון. מסיבת בנות, מסיבת חברות, מסיבה עם שתי נסיכות ואמא אחת לוהטת מחום ומאהבה, שכבר לא מפחדת להישאר איתן לבד בחושך.
at-the-beach-1360763-1280x960
 
ועכשיו, שיר:

שטרודל/ לירז גרין

קשת בענן נימוחה לתוך שמיים בצבע ארגמן

לוקחת שלמונים אחרונים מיום אפור כתום

זה הזמן שלי אתכן, אחרי קצף האמבט

לספר רק עוד סיפור ולפזר אבקת חלום

בחלום שלי אתן נשארות כך כל הזמן

אין צורך להחליף גדלים למיטת נוער

צורות שטרודל של גוף קטן

בתוך פוך ענק

שמגן עליכן לנצח

ממה שיש בזמן

הים נוגס ביס ענק בשמש הנעלמת

ומותיר אתכן איתי בערב מתוק מריר

זה הזמן שלי אתכן לנשיקה, ליטוף, מבט

לשיר שיר ערש שיחמם מה שקריר

בחלום שלי אתן נשארות כך כל הזמן

אין צורך להחליף מצעים מלבבות למשי

צורות שטרודל של גוף קטן

בתוך פוך ענק

שמגן עליכן לנצח

ממה שיש בזמן

סוכרית הסוס מתקצרת במהירות

והשד יודע כמה חריפה היא בקצה

זה הזמן שלי אתכן לחיזוק, חיבוק, מגע

לעטוף מה שבחוץ יתפשט וירצה

בחלום שלי אתן נשארות כך כל הזמן

לחלום שלי אין זמן

לחלום שלי אין זמן

לירז גרין
ברוכים הבאים למגירה הווירטואלית שלי, לשדה הפרטי, למקום בלי סודות, בו שירים ישנים וחדשים שלי יוצאים אל האור, לנשום, להתאוורר ולמצוא להם בית מוזיקלי.