אמא – בגללך נכשלתי . אם היה לי נטבוק….

איזה עצבים אמא – אם היה לי נטבוק עכשיו לא הייתי צריך ללכת לספרייה , יכולתי לעשות את זה בחצי זמן וגם לפגוש את שירי וגם להספיק לראות מה קורה בפייסבוק….את רואה מה קורה לי בגללך??

בחורה עם מחשב נייד

תיכוניסטיים לא מעטים מסתובבים היום עם נטבוק בדיוק כמו חלק לא קטן מאוכלוסיית הסטודנטים בארץ . אנחנו חיים במדינה שהפער הסוציאלי הוא גדול עד כדי כך –  נער בן 15 עובד כדי לעזור לכלכלת הבית וחברו לכיתה מסתובב עם נטבוק, אז תגידו לי מה נורמטיבי  וחיוני? להסתובב עם נטבוק חיוני שבחלק לא קטן הוא  סמל סטטוס בלבד? להיות מלצר בערב באולם חתונות כדי לעזור לכלכלת המשפחה או לקנות נטבוק  ואולי שניהם? את מה ומי אם בכלל ישרת הנטבוק יותר? צריך אותו בכלל? מי??
בשנים האחרונות חודר ומחלחל לכיתות הלימוד בבתי הספר הנטבוק, לפני זמן לא רב התחלתי לראות תלמידים  – אלה שהיו שייכים לקבוצת "באנו לבקר  בבית הספר…." עכשיו,  לעיתים די קרובות. אני פוגשת אותם בדרך לבית הספר  – הם מתהדרים בנטבוק ואני תוהה – מה יש להם לעזאזל שהם צריכים להגיע פתאום לבית הספר, עם נטבוק? מה קרה? הפכתם להיות תלמידים נוכחים או שאתם רוצים להראות לחבר'ה שגם לכם  יש?
קטונתי וחלילה לי להתעלם מהקידמה הטכנולוגית – אבל מעצבן אותי לראות ילד בן 16 (ולעיתים צעיר יותר) משוטט לו בחצר עם נטבוק כשהוא לא יודע לאיית בצורה רהוטה מילה או לכתוב חמישה משפטים קוהרנטים. איפה לעזאזל שיקול הדעת? הורים רבים מתלוננים שהם עובדים מהבוקר עד הערב כי ההוצאות על הילדים הן משהו שערורייתי (חוגים, מורים פרטיים וכו') – שכחתם רק לציין את העובדה שאתם חלק לא קטן במסע הרכש ותורמים את חלקכם בעזרה לרכישת מותגים ועזרי לימוד שלחלוטין אינם חיוניים. אף אחד לא יישכנע אותי שכדי ללמוד היסטוריה או ללמוד כישורי חיים – ממש קריטי שיהיה לבן שלך נטבוק. ממש לא.
הילד שלך ילמד בעזרת כלי כמו נטבוק שאיננו נחוץ כלל בשלב זה – איך מקבעים פער כלכלי ואיך מראים  מי "שווה"  יותר – האם אותו תלמיד ששורף את עצמו וכותב באופן עצמאי עם עט ונייר (זה נשמע ונקרא כל כך  קשה – ממש איום ונורא) או אותו אחד שמקליד את השיעור או תקציר שלו באותו נטבוק. אנחנו שוכחים שאותו תלמיד שמקליד בצורה כל כך מיומנת על הנטבוק – עושה את זה לעיתים בצורה עילגת, הטקסט שהוא מעבד או מנסה לייצר – כאוטי לחלוטין והוא בעצם עסוק הרבה יותר באיזה משחק מלחמה שהתקין במחשב. נכון, יש בו סוג של אומללות כי חלק ניכר של מכשירי הנטבוק  אינם בנויים וערוכים כדי לשאת גם את חומר הלימוד במתמטיקה, לשון וגם משחקי מלחמה וגם רחמנא  במוסיקה שהוריד – כך שצריך לבחור…
אולי באמת לא חשוב שיידע מי זו מרי- אנטואנט או מלחמת טרוייה יעל וסיסרא או בכלל ייתקדם לעקומת היצע וביקוש כשירצה לקנות מכונית או לעבור דירה ויישקול אם זה הזמן הנכון,  או יצטרך להתמודד אי פעם בחיים (למשל בצבא) עם המושג הנשגב ערכים. כן, הוא ימלמל לעצמו, שמעתי את זה פעם בבית ספר נדמה לי, אבל לא זוכר מתי ואיפה, זה בטח שייך לאיזה פרק באזרחות – שהעתקתי והדבקתי בנטבוק, אז מה אני צריך ערכים – צבא? מה הקשר בכלל? אתם יודעים מה? הוא באמת באמת צודק !!!!
או…אני חושבת לעצמי, אל תפסלי ואל תרדי על הנטבוק – הנה יש בו גם יתרונות לא מבוטלים מעבר לקלות היחסית שהוא מייצר בעריכה של חומר לימודי הוא עוזר לנו לחשוב על הנושא של סדרי עדיפויות , זכרו – לנטבוק יש כמות מוגבלת של זכרון ואומלל הילד שצריך להתלבט ולבחור בין משחק או אוסף שירים של מישהו שהוא המועדף שלו או איזו רשת חברתית או חומר לימוד בשיעור שכבודו החליט להיות נוכח בו – שזו התרגשות בפני עצמה.
אני שונאת לראות את זה גם באקדמיה, שונאת – אבל קצת פחות. חלק מהסטודנטים הם ייצורים שכבר עמלים למחייתם , חלקם פתחו הבנה מסויימת לערכו של המושג הערטילאי "כסף"  או "עלויות" או "תשלומים" – כך שסטודנט שמשוטט בקמפוס יודע בדיוק על מה הוא ויתר או מה מס הערך המוסף של הנטבוק שהוא משתמש בו. נכון, סטודנטים בדרך כלל מתמודדים עם היקף גדול יותר באופן משמעותי של חומר לימוד ואין ספק שבמקרים רבים הנטבוק הוא כלי שמייעל את עבודתם ולכן כאן אני סלחנית יותר בתפיסת העולם שלי.
במערכת האקדמית חלק לא קטן מהסטודנטים עובדים למחייתם ולכן הם גם לוקחים בחשבון את עלויות הנטבוק ויכולים לבדוק אם הוא כלי חיוני או הוצאה שהם יכולים לשאת בה – גם אם בלחץ או שהוא פחות חיוני עבורם.
אם לומר את האמת – במקרים רבים (במיוחד בתיכון) הנטבוק הוא סמל סטטוס ותו לא. הוא לא נחוץ  באופן קריטי ומי שמגיע איתו בחלק מהמקרים זה כדי לשוטט בחצר או לשבת בכתות ולהקליד (משחק או להוריד מוסיקה או להיות פעיל עד לכדי כאב באיזו רשת חברתית). למה לא להיות שותף אקטיבי באיזו רשת חברתית במקום להקשיב ולהיות חלק פעיל בשיעור סוציולוגיה או תנך? בגיל 16 אין ספק שחלק ניכר של התלמידים שמגיעים עם נטבוק משתמשים בו ככלי לשדרוג הסטטוס החברתי ולמתג את עצמם כמובילים חברתיים בלי שום קשר למערכת לימודית. מעטים התלמידים שמשתמשים בנטבוק בתיכון כדי לשדרג ולשכלל את מיומנות הלימוד שלהם.
אותה אמא שבאה מאוחר בערב לשתות איתי קפה, משתפת איתי את מצוקותיה ומספרת שהיא עובדת "כמו חמור"  מהבוקר עד הערב "העיקר שלילד יהיה הכל כדי שילמד" – שתבדוק בסולם הערכים והעדיפויות שלה האם אותו נטבוק שקנתה לבנה בן ה16 הוא פונקצייה שבאה להחליף את מערכת יחסי אמא – בן ( למרות שהיחסים בן נער בן עשרה לבין אמו מצומצמת גם כך בגיל הזה), והיא סוג של פיצוי רגשי או העדר נוכחות הורית בביית . אז אולי אמא יקרה – במקום לקנות נטבוק – תעבדי טיפ טיפה פחות שעות ותהיי נגישה יותר לבנך יקירך? נכון….גיל 16 הוא לא הגיל האופטימלי שהילד מחפש את אמא נגישה – אבל ילד בן 16 הוא  עדיין ילד בצורה מפתיעה  וצריך לרכוש מיומנויות שרק אמא יכול להוות דוגמא (מילה מגונה – הא?) ורק אמא יכול לקיים שיחה של מתי היית אצל סבא בפעם האחרונה ו- ידעת שגילי (אחייניתו שנמצאת  עברה עכשיו מסרלינקה להודו?  אולי תזרוק לאבא איזה "מזל טוב" או אולי " כל הכבוד" – בכל זאת הוא אבא  וקיבל קידום בעבודה -?) ממקום של המושג "משפחה" .
נכון, הוא לא תמיד יהיה שם לשתף פעולה כי הוא מצויי בשכבת הגיל "ההיא" – אבל את אמא יקרה – תהיי שם בשבילו וזה חשוב מאד, אולי לא פחות. ילד בגיל 16 יידע שאת – אמא שלו תמיד תהיי הרוח הגבית שלו   ו – כ – מ -ה   זה חשוב בגילאים האלה או בעצם בכל גיל.
ליבי יוצא אל אותם סטודנטים שהנטבוק באמת היה יכול לשכלל ולהקל על התיפקוד שלהם באקדמיה, עדיין – זה לא אומר שאי אפשר בלי, אבל  בהחלט אפשר לשבת באולם ההרצאות או בבית במקום בספרייה כדי להגיש עבודה ולחפש מקורות ברשת במקום לשרוף שעות בחיפושים אחרי מקורות במיוחד כאשר אלה אינם מעודכנים תמיד ולא תמיד נגישים.
דווקא אותה קכוצת אוכלוסיה שהנטבוק עבורה הוא כלי עבודה שיכול לעזור לה באופן משמעותי – חלק ממנה ידה לא משגת להגיע לרכוש את הנטבוק פשוט כי הם משלמים שכ"ד ומזון וחשמל וצילומים אין סופיים של חומר לימוד, והעבודה כמלצר רחוקה כמרחק שנות אור מהעלויות של נטבוק. חשוב לי לדעת  שגם אם תהיו במקרה במקום הזוי נטול מחשב אבל עם טקסט מודפס – עדיין תוכלו להבין מה אתם קוראים , יודעים וכותבים.
תתפלאו – לא הכל יכול הDOK לפתור, לא כל דבר שגיביתם או העתקתם ממחשב אחר יכול לעשות את זה טוב כמוכם.  חשוב לי מאד מה אתם חושבים ומרגישים מול אירועים מסויימים- כואב לכם? עצוב? אתם מתוסכלים? בא לכם לחגוג היום? אתם זקוקים לחיבוק? לנחמה? אתם מחפשים את החברה הכי טובה שתגיד שמחר יהיה יותר טוב ובינתיים תשב ותשתוק ותהייה לצידכם – את זה אף פעם ולעולם הנטבוק לא יוכל להעניק, ותחשבו עמוק עמוק בלב, ככה בשקט – כל אחד לעצמו : כמה פעמים הייתם צריכים את החיבוק הזה שיעטוף אתכם, שירגש אתכם ונטבוק לא היה שם בשבילכם,גם לא המחברת – אבל יכולתם לגשת ולדבר ולבקש כי ידעתם להתנסח בבהירות .  קצת עצוב שהיום הנטבוק מחליף את אלה, הא? חשבתם על זה פעם?