צילום מסך-ערוץ הכנסת
"בשביל מה לכם להתחתן?" , אני מכירה לא מעט אנשים שככה יגיבו למי שרוצה להתחתן, בוודאי למי שנלחם על זכותו להתחתן. המתנגדים יביאו סיבות רבות לכך, וייתכן שהם אפילו מוצדקות. אבל כאשר אני חושבת על חתונות, ועל הרצון של אנשים להתחתן אז אני חושבת על שתי סיבות עיקריות. אם נניח לרגע בצד את הסיבה האמונית, והצורך של אנשים להביא את הקשר מול איזה בורא של העולם.
אנשים מתחתנים כדי להראות את זה לכולם. ועד כמה שזה אולי נשמע קצת מתקתק שכזה, יש לזה חשיבות. אנחנו כבר מזמן לא חברה שבטית, וגם לא חיים בכפר הקטן שלנו, אבל אנחנו תמיד נהייה יצורים של להקה. אנחנו זקוקים לחברה, לקהילה למשפחה. יש בחגיגה הזאת את, בקשה לחיבור, לחיבוק מהאנשים הסובבים את הזוג. האורחים ממלאים תפקיד חשוב, הם העדים לחיבור, הם הצורך בקהילה שרואה את האהבה הגדולה. זה לא שהאהבה לא קיימת ללא העדים האלו, היא קיימת והיא תשרוד (או לא) ללא קשר לעדים ולטקס, אבל שוב הצורך הזה הלהקתי שלנו.
לפעמים הצורך הזה בהכרה הוא מורכב יותר, כאשר עצם החיבור שנוי במחלוקת, חריג או לא שיגרתי. אז הצורך הזה גדול הרבה יותר. הוא גם הופך מחאתי. מצד אחד הצהרה לכל העולם "אנחנו אוהבים, גם אנחנו זוג, בין אם זה נוח לכם, מתאים לכם, נכון לכם". ומצד שני זהו החיפוש אחר התמיכה. אחרי ההסכמה עם האיחוד. ואז תפקידם של האורחים חשוב עוד יותר. כל אורח שמגיע מצהיר על כך שהוא רואה את האהבה. כל אורחת שמצטרפת לחגיגה אומרת שהיא מאמינה שהאיחוד הזה נכון. גם אם לפעמים בפנים הם לא מרגישים ככה.
לכן אני מברכת על החלטתו של ח"כ גואטה (טוב הח"כ לשעבר) לא רק להיות אורח בחתונת אחיינו, אלא גם לדבר על כך. לא, לא מגיע לו אות תומך הקהילה. הוא אמר דברים קשים ומקוממים גם על אחיינו. אבל בסופו של יום הוא בא. הוא הניח את האמירות בצד ובחר במשפחה. הוא בסופו של דבר הבין משהו שלא מנהיגות המפלגה שלו הבינה, וייתכן שאפילו לא בג"ץ (בהזדמנות אחרת אדבר על גישתם לנישואים גאים), שמשפחה, שקהילה היא צורך בסיסי. שמשפחה היא חוק יסוד. וכי כאשר בן משפחה מחפש הכרה, בולעים את הצפרדע בגרון ומגיעים. ולא מסתירים את זה.
עצוב שבימינו יש מפלגה שמסוגלת לקבל לתוכה עבריינים, להבליג על מעילות, גניבה וחוסר יושר, אבל לקבל אם מישהו הוא בעל משיכה לבני מינו זה בלתי נסבל, כל כך בלתי נסבל שאפילו להיות דוד שלא זה לא מקובל, כלומר להיות דוד שלא מוכן להתעלם ממנו, להדיר אותו. עצוב שמפלגה שלמה מעדיפה לחבק עבריינים והתנהגות לא כשרה, מאשר דוד שכל מה שעשה הוא לבוא לחתונה. עצוב אבל אולי לא מפתיע כאשר זו מפלגה שמתעסקת בהדרה על בסיס קבוע, מפלגה בה יש מי שלא יכולה להשמיע בה את קולה, או להיבחר למפלגה
ולרגע אני לא שוכחת את האמיץ האמתי במשפחה, האחיין, שנעמד מול המשפחה ואמר "זו אהבתי" שניגש על דודו, זה שלא הייתה לו שום סיבה לחשוב שיקבל, ושיבוא והזמין אותו לחתונה. אז בשם השבט, הכפר והלהקה. אם מזמינים אתכם לחתונה, אפילו חריגה ,תבואו או לפחות תשלחו ברכה. ואולי יום אחד כל סוג של איחוד, חיבור או התחברות. משהו ברור מעליו. ואינו דורש הקרה מיוחדת, או החלטה של בית משפט או חקיקה. אלא רק חיבוק וקצת שמחה .
