השנה שהסתיימה לה אתמול הייתה סוערת ומפתיעה. נזכרת בתקופה המקבילה אשתקד, וזה נראה כל כך רחוק וכל כך שונה. השנה יצאתי, כמו שכתבתי בפוסט הראשון, אחרי שנים של פדלאות (כבר אמרתי שאפשר לעשות מזה מקצוע), התנתקתי מהספה (הניתוק עדיין כואב, והספה מתגעגעת נורא), יצאתי מאיזור הנוחות שלי ומצאתי מקומות ואנשים נפלאים. כל שבוע, כמה פעמים בשבוע, והשיא ברצישבת, ריצת הנפח השבועית, אליה קמים באמצע הלילה (כן…גם המיטה מתלוננת), רצים בשטח, רצים בכביש, עושים סלפי וממשיכים לרוץ. בודקים דופק, עולים זונים, מעלים מרחקים – גיליתי שפה חדשה שלא ידעתי על קיומה.
כבר הבנתם שאני נהנית לרוץ ונהנית עוד יותר להתלונן על זה (רומניה זה פה).
אז מה סיכום שנה…הרי הבלוג עוד לא בן שנה. בכל זאת, שנה מסתיימת, שנה מתחילה….כיף להסתכל אחורה, ללמוד ולתכנן קדימה (מודה שזה החלק האהוב עליי).
אז מה היה לנו עד עכשיו:
חזרה לרוץ אחרי רגל שבורה √
נהנית מריצה יותר מאי פעם √ (גם אם עדיין מתלוננת כשאני צריכה לקום ב4:30 לפנות יום)
רצה וכותבת על זה √ (משתתפת בצערכם, אתם צריכים לקרוא)
יעד חשוב וקרוב √ (חצי בנובמבר למי ששכח בטעות)
"גוררת" אחרי אהובים לרוץ איתי √ (יואב ורן המשכו כך)
קולקציה מרשימה של בגדי ריצה √ (הכי חשוב להיראות טוב כשרצים)
בסיכום – אתגרתי את עצמי, יצאתי מאזור הנוחות שלי (מה זה יצאתי…בריצה יצאתי)… אז מה יהיה לנו בשנה הקרובה?
כנראה שאותו דבר – רק הרבה יותר: אני רוצה לרוץ, יותר מהר, יותר רחוק (אורנה – האחריות על היעדים עליך), אני רוצה לקחת את הבלוג כמה צעדים קדימה, להתמקצע בכתיבה באופן כללי ובלוגינג ספציפית ו לחבר יחד אהבה אחרת שלי – "צעצועים", אוהבת גדג'טים, ללא הבדל צבע, מין וגזע. אז נראה שאחפור לכם יותר, מקווה שתקראו, תגיבו וגם תיהנו.
את השנה התחלתי בריצה עם רובי (אפילו לא לפנות בוקר …מזג האוויר היה טוב אלינו), רק 9 ק"מ (מי היה מאמין שאני אגיד "רק" על 9 ק"מ ריצה).
שתה שנה טובה ותעשו רק מה שעושה לכם טוב!
#לאן_את_רצה_TantiRoza
