פורים הגיע. ההכנות בעיצומן. בבית הספר של הילדים שלי, בכל יום בחרו להתחפש למשהו אחר. וביום אחד ההנחייה הייתה:
"להתחפש למי שהיית רוצה להיות"!
כבר ברגעי קריאת המשפט התעוררה במחשבותיי פליאה גדולה: אם אני אתחפש פעם בשנה למה שאני באמת רוצה להיות, האם זה אומר שבשאר ימות השנה אני לא באמת מי שאני?
האם בכל יום אני לובשת "מסיכה" ועכשיו בפורים יש לי הזדמנות להוריד אותה? (ואף אחד לא ידע…)
בעולמם התמים של הילדים, ניתן לקחת משפט זה היישר ל"מה תרצה להיות כשתהיה גדול"? וכך פתרנו את הסוגייה הזו.
אך, מה קורה אצלנו, בעולם המבוגרים? עולם שבו אנחנו מתנהגים לא פעם בהתאם למה שאחרים מצפים. עולם שבו אנו מונעים מערכים שלעיתים החברה מכתיבה אותם, אמונות ומשפטים שמגבילים את עולמנו ושגרת חיים שלא תמיד שאפנו וחלמנו שכך תהיה.
אם הייתי מבקשת ממכם להתחפש למה שתרצו להיות, מה באמת הייתם בוחרים?
ואולי בפורים יש לנו הזדמנות נהדרת דווקא לשים את המסיכה שלנו בצד, לבחון את הדברים , האם באמת זה אני? האם האני שבחוץ זהה לאני שבפנים? האם יש פער בין מה שאחרים חושבים עלי למה שאני חושב על עצמי וכמה גדול, בינוני, קטן פער זה?
והאם טוב לי כך?
חלון ג'והארי הוא כלי שעוזר להבין אנשים יותר טוב ברובד הבין אישי והתקשורתי. המודל הוא כלי המתייחס לרגשות, התנהגות, יכולות, כוונות ומוטיבציה של האדם מנקודת המבט שלו. כלומר, האם יש פער ואיזה פער בין מה שידוע לו על עצמו לבין מה שהסביבה יודעת עליו.המודל מחלק את המודעות העצמית לארבע תחומים:
התחום הגלוי – ידוע לי וידוע לזולתי- מה שאני יודע על עצמי, אני גם מקרין החוצה על הסביבה והם יודעים עלי מה שאני יודע על עצמי.
תחום הפאסדה- התחום החבוי – ידוע לי אבל לא ידוע זולת. אני יודע על עצמי אך בוחר להסתיר מהזולת. זהו תחום המסיכות- אני מסתיר משהו.
החלון הנסתר – לא ידוע לי ולא ידוע גם לאנשים אחרים.
תחום העיוורון – אני לא יודע לי אבל אחרים כן ידעים. אני חי בעיוורון.
לעיתים אנו שמים מסיכות בעקבות " מר אגו". כן, זה שלא פעם מנהל אותנו זה שנותנים לו לעיתים את השרביט והופכים אותו משומר למנהל אותנו.
האגו קיים אצל כל אחד. האגו אמור לשמור עלינו מלעשות דברים שיפגעו בנו. הוא מגן עלינו ממשברים, אכזבות ופרידות, הוא מגן עלינו כשמישהו פוגע בנו ולעיתים הוא מהווה סכנה לעצמינו ועל היחסים שלנו עם הסביבה. הוא מלביש אותנו במסיכות, גורם לנו לעלות על עץ גבוה, לא להתפשר ולסלוח , גורם לנו לעמוד במקום, לדאוג, לפחד ומסכן את מערכת הערכים שלנו עם עצמינו ועם הסביבה. גם רמי פורטיס שר ותוהה "מי מסתתר מאחורי המסיכה, חתול מפלצת או ילדה יפה?
פורים זו הזדמנות להתבונן פנימה להוריד את מסיכת האגו, הכעס, האשמה ומה שלעיתים מנהל אותנו ולחזור להיות עצמנו, נקיים, רגועים ושמחים יותר.
אז אם הייתי מציעה לכם להתחפש למה שתרצו להיות, מה באמת הייתם בוחרים?
"הנה הסוד שלי הוא פשוט מאוד: רק בלב אפשר לראות היטב. מה שחשוב באמת, סמוי מין העין"
מתוך נאום השועל לנסיך הקטן (הנסיך הקטן אנטואן דה סנט-אכזופרי)
לשמיעת השיר מי מסתתר מאחורי המסכה? חתול, מפלצת או ילדה יפה? של רמי פורטיס לחץ כאן
