אל תתחילו את התחרות הזאת אצלכם. תעצרו אותה בשער

חברה כתבה מילים כדורבנות ואני ביקשתי ממנה את הזכות להעביר אותן הלאה באמצעות הבלוג. אז קבלו אותה בפוסט אורח מיוחד – מלכה סלע על הרצון של מערכת החינוך לערב את ההורים ועל המחירים שכולנו משלמים כתוצאה מהרצון הטוב הזה. כי הדרך לחינוך איכותי רצופה כוונות טובות

(הקדמה קלה שלי: אני מגדלת את ילדיי במערכת החינוך הקיבוצית שהיא קצת שונה מהנהוג בארץ. יש בה הרבה פשטות של פעם ושימת הילד ויכולותיו במרכז. לא תמצאו אצלנו משימה ביתית להכין חנוכיות – הילדים מכינים אותן לבד בגן והן נראות כמו שילדים עושים. לשמחתי. אבל אני שומעת המון על איך זה בשאר הארץ ומתחלחלת. מלכה כתבה נהדר וקיבלתי ממנה את הרשות לפרסם בשמה את הדברים. את הפוסט מעטרות תמונות הילדים שלי במסגרות פה, או בתוצרים מהמסגרות פה)
.
פוסט אורח מאת מלכה סלע:
.
IMGP6106
.
בשבועות האחרונים עלו סביב כל מיני פוסטים ברשתות החברתיות. אמהות מספרות על מסיבה ב 8 בבוקר, על עוד ועוד ערב עם הורים, ומהצד השני – הפוסט על העוגה, בו ילד נעלב כי העוגה שלו לא היתה שווה יחסית למה שהביאו חבריו.
כל אלה גורמים לי לכתוב משהו, שכנראה לא אתעייף לכתוב אותו עד עוד הרבה זמן. בכל זאת הקטן שלי בן חצי שנה, יש לנו עוד הרבה שנים במערכת.
יש עניין הולך ומתרחב של מעורבות הורים במסגרות על ידי הצוות ומהצד השני השקעה עצומה של ההורים לעיתים בשביל הילד ולעיתים כדי להשקיע ולהראות לצוות שמשקיעים.
אני מבינה מאיפה זה מגיע. הורים טובים הם הורים שותפים. וכדי שהורים יהיו שותפים יש לערב אותם בנעשה באופן פעיל.
הילדים מנגד שמחים להביא את הוריהם ומשפחתם לגן ולבית הספר, להשוויץ בתוצרים של ההורים או של הסבים והסבתות. ולדעת כולם ככל שההורים יכירו יותר טוב את המסגרת בהן מבלים הילדים את רוב היממה- כך ייטב לכולם.
.
IMGP0579
.
ובכן, אני הקטנה, אמא לכך וכך ילדים מבקשת: אל תקחו את שותפות ההורים כמובן מאליו או כחלק ברור שחייב תמיד להתקיים.
לא חייבים עוגה לאמא של שבת. אפשר לאפות יחד או לעשות פעילות קבלת שבת אחרת ("אימא" ו"אבא" של שבת כקונספט זה כבר לפוסט אחר).
לא חייבים ממתקים ומתנות ביום ההולדת. צלחת ירקות וגבינה, קרקרים בצד ומים.הם כיבוד מעולה למסיבה. ואם הילדים חתכו אותם לבד אז השמחה שלהם תהיה כפולה. את הממתקים והשטויות הנוספות הם כבר יקבלו ממקומות אחרים.
לא חייבים פרויקט שההורים יהיו חלק בו – לא תחרות בניית סוכה ולא פרוייקט לימוד שבועי.
מורים, תתנו ציון גבוה יותר לפרויקט שבו ההורים לא היו שותפים. תתנו תשומת לב לציור שהילד עשה לבד לבד. תחבקו את הילד שלא מצליח. נתתם פרויקט או משימה? בודאי בדקתם שזו משימה שהילד מסוגל ויכול לעשות לבד. בידע, יכולות מטוריות, האמצעים וההדרכה שנתתם. אם המשימה ברמת הילד, והוא לא עשה אותה אולי באמת יש בעיה שיש לטפל בה (עומס מטלות או קושי של הילד למשל). אם ההורים עושים יחד עם הילד לעולם לא תדעו מכך.
ביקשתם דמי שכלול, שכר לימוד, ולעיתים יש גם קופה נוספת בכיתה. תכללו בו גם את הקמח של שבת. ואת העוגיות לסיום מסכת. זה כל כך ישדר לנו אחריות תקציבית. וימנע אלף שאלות בין ההורים ערב לפני – למי יש 6 עגבניות? למי יש קמח?
.
20160729_143000
.
הארועים בהם אתם פותחים בפנינו את הגן או הבית ספר – הם נחמדים. נדיר שבאופן אישי יצאתי ואמרתי היה באסה. ולרוב ההשקעה הרבה ניכרים ובוודאי שנבוא ונגיד תודה. אבל ההנאה שלנו היא לא הכל ולא רק התודה נחשבת.
אל תפחדו לבוא להורים ולהגיד – אנחנו מחנכים לפשטות. צניעות. עבודה עצמית. ולכן נבקש לא להביא מתנות, ממתקים, עוגות, מעבר לפשוט שיוגדר (או לאמיצים- כלל לא). לא נאפשר לחלק גם אם תביאו. וכך גם נגיד לילדים. ונגיד שוב ושוב.
אנחנו מבקשים שאת הסוכה יבנו רק התלמידים. והתלמידים בלבד.
תזמינו אותנו לפעילויות – אבל אחרי חשיבה על כך שגם זמננו חשוב.
וכמות הארועים האלו, אנא שתהיה מידתית.
לא כי אתם בייביסיטר בלבד. אתם לא. היכולת שלכם ללמד ולהעביר ערכים לילדינו – היא הסיבה שאנו שולחים אליכם אותם לפעמים אל אף השעות הארוכות, ההסעות ועוד ועוד. אלא כי אנחנו בזמן הזה מצליחים להיות הרבה דברים חיוניים אחרים.
.
אדוני השופט (צילום: שאטרסטוק)
אדוני השופט (צילום: שאטרסטוק)

.

אנחנו, ההורים – אחיות, קופאיות, מנקות, מטפלות, מהנדסות, מתכנתות, מעצבות, אדריכליות ועוד ועוד. (גם בזכר כמובן).
יום העבודה שלנו ארוך ולרוב לא נקבע על ידינו. לא כי ככה רצינו. כי ככה זה.
לחלקנו אין יום קצר. לחלקנו האחר הימי חופש נגמרו כבר בחצי שנת הלימודים.
אנא, כבדו אותנו. את זמננו. את כספנו. את העובדה שאנחנו מפקידים כל יום את הילדים שלנו אצלכם – זה האמון הכי גדול שלנו בכם.
ובתמורה אתם מאמינים שכשתצטרכו רופא, הוא יהיה שם גם בשעות הבוקר והצהריים. ולא יעדר כי יש מסיבה לבת שלו.
כשתרצו פגישה עם אדריכלית ביום החופשי שלכם בלי ילדים – היא תהיה שם. וגם יהיה לכם מבחר לבחור ממנו. ולא רק אחת, זו שילדיה כבר גדלו.
וכשתצאו אחר הצהריים תהיה ספרנית בספריה, שתושיט לכם את הספר המעניין. או מעניין פחות. אבל היא תהיה שם פנויה עבורכם.
אנא, לא כולנו יכולים להגיע תמיד. לא כולנו יודעים להכין עוגת שכבות. או לעצב חנוכיה בשניה. לא כולנו נביא מתנות ממותגות. או פנויות לצ'פר בפעילות משלנו את הגן או בית הספר.
ומנגד, ילדינו לא תמיד ידעו להכיל את השונות הזאת. אל תתחילו את התחרות הזאת אצלכם. תעצרו אותה בשער.
אנחנו שולחים אליכם את היקר לנו ביותר.
לא כקלישאה. באמת היקר לנו ביותר.
וסומכים עליכם באופן מלא שתאהבו, תלמדו, תראו אותם, ותעזרו לנו להצמיח בני אדם מלאים.
אנחנו רואים את השקעתכם בכל כך הרבה דברים. יום יום, שעה שעה.
תודה לכם על כך.
אך אנא, תרפו מהרצון ,המובן כשלעצמו, שנהיה פעילים באופן תדיר בבית הספר או בגן.