אל תרחמו עליי – זכרו אותי גם ביום רגיל

יום הנכה – איזה מזל שפתאום אנחנו הופכים להומניים וזוכרים  את אותם נכים שחיים מקצבת ביטוח לאומי וצריכים לבחור בין  תרופה (לפעמים היא מאד לא זולה) לבין חימום הבית בחורף או נסיעה במונית לטיפול בבית חולים. בחירה קשה הא? למה לעזאזל אני צריכה לוותר על משהו שהוא חיוני עבורי ? הרי אף אחד (נורמלי) לא לוקח תרופות בשביל כייף, לא מחמם את הבית סתם ולא מחפש טיפול רחוק מהבית, במקום שהגישה רחוקה וקשה להגיע אליו.
לאחר אירוע הבריכה שהייתי שותפה פעילה לו  – הייתה  תקופה לא קצרה שקצת הייתי מושבתת  הייתי זקוקה לכדורים (תאמינו לי שמי שנזקק לתקופה קצרה למורפיום – העולם ממש יפה….ודי יקר כלכלית), לא יכולתי להיות עצמאית בגרוש, כל פעולה הכי מינורית דרשה את המשפט הנדוש "תעזרו לי, תעשו לי "  ומי שלא ניסה את המשפט הזה על בשרו – תאמינו לי שזה לא ממש כייף.
או….פה תשאלו למה לא השתמשתי בשירותי ביטוח לאומי. בידור של הגשש החיוור היה עצוב מול ההתנהלות שם. באחת הביקורות אחרי ניתוח שלישי או רביעי או חמישי או….בבית חולים מישהו במסדרון שאל אותי (נשבעת לכם שזה מדוייק) כמה? ואני , כמו במערכון עונה : מה כמה? הדיאלוג ממשיך (לא במדוייק) – כמה אחוזי נכות יש לך? אני לא נכה אני אומרת לו. אז למה את כאן מותק? סתתתאם – עברתי בערך ארבעה ניתוחי עמוד שדרה ואני באה לביקורת. זה נשמע דרמטי ואני רואה את הזולת כמעט מזיל דמעה. טוב, הוא מתחיל את ההדרכה במסלול המסובך של הביטוח הלאומי.
מחר, אבל על הבוקר, ממש על הבוקר את ניגשת לביטוח לאומי (אבל אני לא יכולה פיזית), קחי מונית, תמלאי שם את הטפסים, יזמנו אותך לוועדה רפואית וישר תקבלי כסף. סבבה אני אומרת, מה יש להפסיד? אם אני נכה – שישלמו….אתם מעודדים פעילות גופנית – תשלמו. תדעו שלכל דבר יש מחיר.בדיעבד אמרתי לעצמי : לכל דבר באמת יש מחיר – גם לנאיביות שלי….ביטוח לאומי מעודד נאיביות וכאלה שלא הופכים שולחן.
אז זהו – נכנסתי אחרי כמה ימים לוועדה (כוללת: מזכירת וועדה, רופא מקצועי ועוד מישהו),משהו ביזרי עד איזור הדמדומים. ה"דוקטור" מסתכל על ההדמייה (לא נהייה קטנוניים ונגיד שהוא מחזיק את ההדמייה הפוך ורק אמרתי לו שאני חושבת שמהצד השני רואים יותר טוב…) מדבר לעצמו ורושם משהו…לא בודק, למה לא בודק? לא יפה…בודק שוב הפוך את ההדמייה, תשובה בבית תוך כמה ימים. יופי, אנחנו מרוצים. לא הציקו לי יותר מדי.אתם רוצים לדעת כמה משלמים לנכה עם אחוזים גבוהים : 1000 פלוס כמה מאות שקלים. כמה תרופות, מוניות, חימום ו…אולי גם קצת אוכל אפשר לקנות בסכום הזה? לא צריך….הרבה יותר חשוב את בכסף הזה לשפץ ולהפוך את בנין הביטוח הלאומי לבניין יפה באמת – הנכים ? לא נורא….אולי יהיו קצת פחות, אולי ייקחו פחות תרופות ואולי יורידו את צריכת החשמל….מה יש? אז נכון, יום אחד בשנה מזכירים את קיומם. את חובנו להגדרה מדינה מוסרית קיימנו ועכשיו ….אפשר להקים וועדה  שמשרד הרווחה יבדוק  את הצרכים……
אז מה היה לנו עד עכשיו ? מונית הלוך חזור עולה? בטח. אל תשכחו גם מונית לבית חולים הלוך חזור. אף אחד לא תורם . איזה עצב. כדורים לדחייה של גוף זר (אל תשכחו שיש לי פלטינות – שיווו…איזה פחד)- 1075 ש"ח ל חודש. נגיד שאני למשל רוצה ואפילו צריכה לחמם את הבית כי קור מכאיב לי לפעמים (רוב הזמן אני מעדיפה קור ואם תזמינו אותי לנסיעת שופינג בתקופה הזו לניו יורק….אני אתגבר על הכאב)- אבל מה? סוג של בעייה….מזגן עולה כסף. אז מה? נכון, תרופות גם, ואני -תודה לעצמי ולא לריבונו  – הכרחתי את עצמי לא לוותר ולחזור להיות בנאדם – חזרתי לרוב הפעילויות שאני אוהבת – החיים מקסימים ואני רוצה לעבוד ולסוע ולרכל ולחייך ולא להחליט על מה לוותר….למרות שיש לא מעט אנשים שאין להם ברירה, אין להם את זכות הבחירה והם נאלצים לחיות מחסדי הביטוח הלאומי או איזה קצבת נכות מטופשת שלא מספיקה לכלום.
אל תהיו כאלה – אל תחכו ליום הנכה. אני במקרה, שפר עליי גורלי והכרחתי את עצמי בנחישות בעקביות ובעקשות להשתפר ולחזור לנצח את המערכות – לא כולם יכולים. לא כולם יכולים לוותר על  מה שאני ויתרתי או יכולתי להרשות לעצמי לוותר או לשלם. יש ה-מ-ו-ן  נכים שאפשר לראות מדדים בגשם בדרך לקנות תרופות ומסמנים לרוקחת על איזה תרופות לוותר ומשתמשים בתנור וגם זה לזמנים קצובים כי אין להם כסף. אל תרחמו עליהם.
שהממשלה המחורבנת הזו תזכור אותם לא רק חודשיים לפני הבחירות או תעשה פעם בשנה יום נכה כמו יום התלמיד או איזה משהו דומה. נכים הם חלק מהאומה הזו. נכים הם גם נכים מלידה, נכי מלחמה, נכי תאונות דרכים, מחלות ועוד רשימה ארוכה. חלק גדול מהם היה רוצה לחזור להשתלב במעגל העבודה וזה בלתי אפשרי מכל מיני סיבות – זו לא סיבה להפוך אדם מאותגר פיזית או רגשית למסכן, נזקק, אומלל או ראוי לרחמים.
נכון, יש את מנגנון "נגישות ישראל" – טיפה בים וחלק מהנושאים לא מטופלים על ידם. כמה וועדות הקימו ויקימו, כמה אנשים ונבחרי אומה ייקבלו שכר כדי להקים את הוועדה הבאה. המון, תאמינו לי. הקשישה במסדרון של אהוד ברק תמשיך לשכב במסדרון (נדמה לי בנהריה), וכשתחזור הבייתה  סביר להניח הוא כנראה יהיה קר ואולי לא יהיה לה כסף לתרופות וגם אם יהיה לה חלק, לא יהיה מי שיביא לה. אתם תוהים למה? כי מדינת ישראל זוכרת את הנכים ביום הנכה או – ממש סמוך לבחירות. זה ממש פוליטקלי קורקט. מחר מישהו יזכור? אולי….מי שיש  לו נגיעה לנושא.
אפילו אם נכה (באותה תקופה הייתי נכה – יש אפילו תעודה למי שלא מאמין…) רוצה לסוע בטעות ולא בכוונה נגיד למשל מבאר שבע לנהריה ברכבת. נשמע ממש כמו התחלת שאלה במתמטיקה. או…זה לא ככה – צריך להודיע לרכבת ישראל (כן, נכון לאתמול – נשבעת לכם) יממה קודם כדי שייערכו בהתאם, כן – ממש כמו תרגיל בהגנה אזרחית. טוב שאותו קשיש זכר או ידע. בחר לסוע באוטובוס כי אין לו כסף למונית? צריך להתפלל. גם כאן – צריך להתפלל……
יש אוטובוסים שהם באמת נגישים וכל הכבוד ולתפארת המדינה. רוב גדול של האוטובוסים לא נגיש, ואז הוא עוצר חצי מטר מהמדרכה כדי שיתרגל הנכה גיבוש סיירת דובדבן – עליות וירידות בזמן מדוד…..תענוג צרוף , הא?
עוד לא התחיל החורף ממש – אבל די קריר בלילות…מישהו גר בירושלים בביית של אבן ירושלמית ממש? כייף, באמת שזה מאד יפה אבל זה גם ממש קר בימות החורף. תנור? למי יש כסף לכל כך הרבה שעות? או…אז מה? נסתובב בבית עם שמיכה חמה כזו נעימה עלי או סוודר בתוך הבית? לא פשוט כל כך להיות נכה…
אני עם כסא גלגלים אחרי התאונה (זאת של הבריכה, זוכרים איך כמעט הטבעתי את עצמי למוות) לכמה חודשים…רציתי לרדת מהבית לבית הקפה במרכז למטה, סתם לרכל או לראות את החתיכים ברחוב – לכי תרדי במדרגות עם כסא גלגלים כשאין לך מעלית…הופה…עוד תאונה בטוחה.
ו…..שוב בית חולים, ושוב ה- כל מהתחלה. טיפולים, כן, יש גם טיפולי חוץ. קופ"ח משתתפת? השתגעתם? מה אנחנו? קואפרטיב? בעייה של הנכה. למישהו יש מושג כמה עולה טיפול הידרותרפי.(טיפול במים – ממש כייף….כמו בריכת הדולפינים באילת).
אז מה היה לנו? קשיש שלפעמים זוכר שיש פעם בשנה "יום הנכה" , אלה שהם נבחרי האומה (לתפארת מדינת ישראל) שמציינים את היום הזה (כל הכבוד), שוכחים את הנכים בשאר השנה, מהמרים שהקשיש ייבחר לקנות את התרופות הזולות ויוותר על היקרות
נכון, נכה אולי לא מצטלם סקסי על כסא גלגלים או מצולם קופא מקור בחורף – אבל….זו המראה שלנו, זו מראה של חברה שכל מה שלא סקסי בתמונות או במילים כנראה חולף עם הרוח….