אל תגע בי בלי רשות – תסביר לי קודם

נגעו בי גם בלי וגם עם רשות. אתה לא יכול לעשות לי חוויה מתקנת כי אין כזו, אבל לפחות תן לי את זכות הבחירה, תן לי להחליט מתי כן ומתי לא ואל תחליט בשבילי ולא משנה מדוע – אתה לא קיבלת רשות לגעת בי – אז תחכה שאני אסכים…

בחורה עם מחשב נייד

נכון, אולי מרוכז אצלך יותר ידע, אולי מרוכזים אצלך מחקרים שעדיין לא הגיעו לידיי או שאני לא אבין אותם – אבל זה לא נותן לך אוטוריטה על הגוף שלי, אסור לך לגעת, לפלוש  לגוף שלי, אליי,  בלי להסביר לי קודם מה אתה חושב ולקבל את ההסכמה שלי. אז מה אם החוק אומר שאתה צריך לקבל ממני רשות – אתה תמיד מציית לו ? אתה ממש ממש תמיד מסביר לפני שאתה נוגע? אתה לא מבין כמה זה זה עדין ורגיש.  אולי אין לך זמן, אולי  אתה עושה אותה פעולה  10 פעמים ביום – עדיין אין לך רשות אוטומטית לגעת בי בלי לקבל ממני הסכמה.
אל תגע בי בלי שקבלת רשות – גם אם לטובתי, אולי אני לא רוצה!!
אולי זה בקטנה, אולי זה באמת לא אייטם גדול – אבל לפעמים , הנגיעה הקטנה הזו נוגעת במשהו אישי מאד ומטלטלת לי את הנשמה. אז, גם אם אתה רופא, גם אם אתה מרגיש וחושב  שאתה הסגן של בודהא / אללה / אלוהים – אל תגע בי , תבין שאתה נוגע בי – אתה נוגע לא רק בגוף שלי, אתה נוגע בנשמה שלי ואולי היא קרועה ושסועה ואולי היא מדממת ואולי אתה מזכיר לי את חוסר האונים שהייתי בו בסיטואציה דומה ואולי אני סתם מרגישה שאני צריכה להרגיש שנתתי רשות, שאני בחרתי ואני בשליטה.
לצערי אני נמצאת עכשיו בקשר הדוק עם המערכת הרפואית וכל יום שאני יודעת שאני צריכה להגיע לשם אני מרגישה שמתהפכת לי הנשמה. אפילו על בדיקת דם קטנה, אפילו החלוק שלך, אפילו "תסתובבי ופתאום המכשיר הקר" – כל הפעולות הקטנות האלה  יכולות לטלטל נשמה של מישהו שנגעו בי בלי רשות.
אני צריכה להרגיש בשליטה. אני צריכה להבין ולהסכים. אני צריכה לדעת – אולי זה דפקט שלי, אולי זה מבזבז לך עוד חמש או עשר דקות , אבל מה לעשות ? ככה אני- אתה לא תגע בי בלי שתקבל ממני רשות !! פגשתי לא רופא אחד ולא שניים שחשבו שמותר להם בשם הטיפול הרפואי לגעת, לדעת, ללחוץ ו…ולהראות לרופא אחר – תגיד, נראה לך שנתתי לך רשות ? נראה לך שלא חלה עלייך החובה ליידע אותי מה אתה חושב שיש לי, מה אתה חושב שצריך לעשות, לקבל ממני הסבר ורשות ? אף אחד לא ייגע בי בלי שייקבל את הרשות שלי, לפחות היום !! אני החזרתי את הכוח , השליטה והבחירה לידיים שלי !!! אתה רופא אבל אני בנאדם ואתה תתייחס אליי כמו שאתה צריך,
אתה לא יודע מה אני עברתי בחיים, אתה לא יודע אלו תסריטים מעוררת בי כל פעולה שלך, אתה לא יודע שאם אתה "פתאום" מפתיע ופתאום נוגע אני נמצאת במקום אחר, בסרט אחר בטח לא במקום של הבראה. לא נראה לי שזה רלבנטי בכלל שתדע – אני אחליט מה כן ומה לא, בינתיים – החובה שלך (גם לפי החוק) וזו גם זכותי שלא תגע בי בלי שתקבל רשות. אתה לא תגע בי.
יש לי ביקורת ואני מתעבת את המחשבה עצמה, אני שונאת את מה שקשור בבית חולים כי זה תמיד מעמיד אותי בסימן שאלה. זה תמיד מפחיד אותי מחדש – אולי כי הייתי שם מספיק זמן ובמקום לא טוב, אז מותר לי להרשות לעצמי להרגיש בנשמה הרבה לא טוב. כמו בטייס אוטומט חוזרים אליי כל הריחות, כל הקרוקס שמסתובבים איתם במסדרונות, כל פעם שהעיר אותי הרופא התורן בחמש בבוקר ולפני שפתחתי עין תורנית הרגשתי איך הוא קושר לי את היד והמחט חודרת ומחפשת את הווריד התורן – תאמין לי שאז כבר הייתי ערה וכבר כעסתי נורא – אולי צריך לקחת לי דם, אבל מי נתן לך רשות לקשור לי את היד ולגעת בי בלי לומר?? אתה יודע לאן זה לוקח אותי? אז מה אם אתה עושה את זה כל יום כמעט ? מי הרשה לך לגעת בי כאילו הייתי כלום? כאילו אני סתם מישהו שאפשר לגעת, לדקור, ללחוץ – לעשות כמעט כל דבר כי  ככה "אתה" חושב שצריך ? ככה אני מסכימה?
אתה אולי לא עוצר לשנייה כי אתה חושב שאתה צריך לעשות את זה עוד חמש פעמים בבוקר ויש לך יום נורא עמוס. יכול להיות שאתה עושה את זה לטובתי, אולי אני מסכימה איתך – אבל לעזאזל, אל תעשה שום דבר בלי להסביר וליידע אותך ולקבל ממני הסכמה – אני רוצה להזכיר לך שזה גם החוק ובמאמר מוסגר – גם לא היית רוצה שייגעו בך או ייעשו לך משהו בלי שיבקשו ממך רשות.
אני רוצה רק לספר לך וזו בחירה שלי הפעם – לפני תקופה מסויימת עברתי אונס וכל מגע של מישהו זר בצורה מפתיעה זורקת אותי למקום ההוא, אפילו אם זה לא נראה לך שייך  – אתה לא יודע את זה ואתה לא מכיר את העולם שלי וגם לא אמור להכיר ואני לא צריכה גם להסביר לך שאם אתה נוגע בי בלי רשות – ואני מרגישה שאני מאבדת את השליטה אתה זורק אותי לזכרון הנורא ההוא וקורע לי את הנשמה. למה אתה חושב שאתה צריך לבקש רשות ? הגוף שלי זו הטריטוריה שלי ואני לא צריכה להסביר לך למה אסור לך לגעת בי בלי לומר לי ולבקש רשות.
אתה יודע ? הרופא שלי -האישי, .חושב שאני בנאדם לפני שאני מטופלת  ולפני שנוגעים בי אני רוצה לדעת – בצורה "מוזרה" אולי קצת הוא מיוחדת, הוא רגיש ומניח ומבין  שאני רוצה לדעת את זה, הוא תמיד דואג לומר לי למה צריך לעשות ואיך אני ארגיש? אולי הוא חושב שעוד שלוש דקות של הסבר לא יהרגו אותו אלא ייעשו אותו בשבילי בנאדם וגם רופא רגיש ואני לא ארגיש שלקחו ממני את הבעלות על הגוף שלי.אני נשבעת לך שהוא לא מכיר את ההיסטוריה שלי. הוא פשוט בנאדם לפני שהוא רופא.
אני ארגיש שרק אני היא זו שבוחרת מי ייגע בי ומתי.