אלעזר סלע מסביר במאמר שלו באתר את הנרטיב. “אני אגיע אליו בטווח הארוך.” בספר אלעזר סלע מספר את הנרטיב של נציג מכירות שעשה מחקר רחב על כל עסקה להוביל אותה. חלק ממסמכי התיעוד שלה הכיל למעלה ממאה עמודים מודפסים של חומר. החשיבה שלה? היא היתה צריכה לדעת הרבה ככל שניתן היה לצפות באופן סביר על לקוח פוטנציאלי לפני שהיא התקשרה אליהם. במבט ראשון, רמה זו של מחויבות נשמע יוצא מן הכלל. יהיה זה כפי שהוא, למעשה, נציג המכירות היה דוחה כדי לדחות את זמן ההחלטה. היא חששה שיידחו לאחר שיניעו אותה, והבדיקה שלה היתה סוג של התחמקות מסוכנת. אתה צריך להפסיק לחשוף לעצמך את השקר כי תוכל “להגיע אליו בסופו של דבר.” על הסיכוי כי אתה לשרת עצמך בעבודה עמוסה עם המטרה הסופית כדי למנוע את הצרכים האמיתיים, העסק שלך לא תמשיך מספיק זמן בשבילך כדי לטפל בהם בנקודה לא ברורה לא רחוק.
“אני משחקת הסחה שמורה”. הסכנות הקשות ביותר לקחת כסף קשורים באופן קבוע. חלוצים רבים לקצץ בהוצאות (ובכל זאת מאמץ) להשיג יותר עם פחות כאשר מה שהם באמת צריכים לעשות הוא לגייס יכולת חדשה, לשים את כל יותר בעוצמה בקידום, שיפוץ החומרה שלהם או משהו ייחודי. העסק לא משיג משמעות בלעדית על ידי סחיטה פרוטות, אם כי החובה התקציבית היא בהחלט חתיכת עיקרי של תחזוקה ופיתוח. למעשה אתה יכול לחסוך את הגישה שלך לאיכות ממוצעת, אבל לא הישג. אז אל תחשבי לעצמך שאתה משחק את שעשוע על הסיכוי כי מעולם לא נפל הגנה. אף אחד לא מנצח בלי לקבל את הכדור ולהפעיל, למרות מכשולים.
להמשך קריאת המאמר של אלעזר סלע לחצו כאן
