אלכס הרשפט – ניצול שואה שזועק את זעקתם של בעלי החיים.

שוב הגיע יום השואה, אותו יום קשה כל כך לעם היהודי. כמישהי שהיא דור שני לשואה, שגדלה אצל אדם שהתייתם מאביו ועלה לארץ כילד בודד להתמודד עם החיים, ששמעה סיפורים ממקור ראשון, אני מתחברת מאד לאמירה החזקה שלו: "לעולם לא עוד" הגיע הזמן שנפקח את העיניים והמודעות שלנו ונבין שזה שאומה מסוימת היא חלשה, אין פרושו שמותר לעולל לה את זה.

זה נכון ששואת בעלי החיים מתרחשת בכל יום, שעה, דקה ושניה במימדים עצומים ונוראיים. זה גם נכון שכל הצלחה בהסברה  משמעותית ביותר לחיים רבים ברמת פיקוח הנפש. יחד עם זאת, לעיתים הנסיון לעשות הסברה מתוך הכוונות העמוקות והטובות ביותר, אם אינה נעשית בצורה הנכונה עלול לגרום להתנגדות והתחפרות בעמדות אצל אלה שמנסים. אחד הנושאים הרגישים ביותר עבור אנשים שמודעותם עדין לא נפתחה, הוא השואה, ואין ספק שזהו נושא רגיש וקשה ביותר. אך ההשוואה היא בלתי נמנעת, מאחר והדמיון בין הפרקטיקות, הביצוע וגם הסיבה והתירוץ דומים במידה מבעיתה.

אנשים מתרעמים, נפגעים ונעלבים כשמשווים בין שואת בני האדם לשואת בעלי החיים. הם שוכחים שאת האחרונה אנחנו מייצרים במו ידינו – במטבח, בסופר ובמסעדה ובידינו להפסיקה. הם לא מבינים שההתרעמות על ההשוואה היא בעצם נסיון – לרוב לא מודע – להסיט את הנושא.

אבל קולם של בעלי החיים מתחיל להשמע, וללא ספק הגיע הזמן שהעולם יתעורר, והוא מתעורר.

במאי 2015 היתה לי הזכות הגדולה לפגוש את אלכס הרשפט, ניצול שואה יהודי שחי בוושינגטון, ארה"ב. הוא  אחד האקטיביסטים הותיקים ביותר למען זכויות בע"ח שפועלים כיום, יחד עם זאת הוא בהחלט חדשן ומקדים את תקופתו. הרשפט החל לפעול למען בע"ח בשנת 81, לפני  34 שנים (!!!) הוא מארגן מחאות, מצגות שונות, נוסע בעולם ומרצה, וכל דרך שיכולה להגביר את המודעות למענם נכונה בעיניו, בין היתר הוא מלמד איך לעשות אקטיביזם בצורה נכונה. הסמינר המקוצר שהעביר לי ולכמה פעילים נוספים באנונימוס היה זרוע דברי חוכמה שמצאתי לנכון לתמצת ולהביא כאן…

 כיום, בשנת 2015 הוא בן 81 והיה בן 11 כשהסתיימה מלחמת העולם השנייה. סיפור החיים שלו ואיך ניצל מידי הנאצים מרתק וניתן לשמוע אותו בהרחבה בהרצאה מצולמת בקישור הזה:

https://www.youtube.com/watch?v=lZzLjeCfXsg

יש הרבה מה ללמוד ממנו, מאחר ולעיתים הנסיון לעשות הסברה מתוך הכוונות העמוקות והטובות ביותר, אם אינה נעשית בצורה הנכונה עלול לגרום להתנגדות והתחפרות בעמדות אצל אלה שמנסים לדבר אליהם, והדבר עלול להזיק למטרה. לכן חשוב שאקטיביזם ייעשה לא רק בצורה חסרת פשרות וחזקה, אלא גם בצורה חכמה ומתוך התבוננות ולמידה בלתי פוסקים.

hafgana.haklaut
אקטיביזם כיום – תמונה מתוך הפגנה בשנת 2015 מול משרד החקלאות למען חיזוק החקלאות מן הצומח והפחתת עד הפסקת החקלאות מן החי.

אני טבעונית כבר יותר משנתיים, אבל אפשר לומר שהפעילות שלי למען בעלי חיים הולכת אחורה ונמשכת הרבה יותר מזה:  מאז ומתמיד עסקתי בפעילות כלשהי למען בעלי-חיים: החל מהצלת חתולי רחוב עזובים, דרך משלוח מיילים ופקסים למען שינוי חוקתי בארץ ובעולם, השתתפות בהפגנות ובעצרות נגד ניסויים בבעל-חיים, נגד ייצור ומכירת פרוות, וממשנת 2000 כצמחונית, אני מדברת ופועלת נגד אכילת בשר.

כשעברתי לאורח חיים טבעוני באפריל 2013  כבר היו קיימות אפשרויות נוספות להסברה שהעמידו הרשתות החברתיות, בעיקר הפייסבוק, כלים חשובים שתורמים לחיזוק התהליך.

כשעושים אקטיביזם, חשוב מאד להקפיד על ה"מה" ורמת הביצוע, אבל לא פחות מזה על ה"איך".

alex.h1

אלכס הרשפט ופעילים של עמותת "אנונימוס" בעת העברת הסמינר.

הנה בקצרה סיפור חייו: חמש שנים לאחר תום מלחמת העולם השניה, כשהיה בן 16 הרשפט היגר לארצות הברית, שם השלים את חוק לימודיו ועשה תואר בכימיה, הוא חיפש את הגשמת הייעוד הנכונה עבורו והרגיש שהכימיה אינה הדבר הנכון.

ידוע שניצולי שואה חשים לא פעם אשמה על כך ששרדו בזמן שרבים כל כך מתו, זו היתה החוויה של הרשפאט, הוא הרגיש שהוא נושא חוב מסוים שעליו להחזיר כדי להצדיק את השארותו בחיים ורצה למצוא את הדרך להפוך את העולם למקום טוב יותר על ידי מניעת אי-צדק ורוע כלפי חלשים. משפט שלווה אותו כשחי בגטו ורשה הלך איתו מאז "לעולם לא עוד" כלומר: לא ניתן ששוב יעשו לנו דברים כאלה. בשלב כלשהו בשנות ה-70 הוא הצטרף ל"אגודה האמריקאית ההומניסטית" שפעלה למען זכויות בני אדם באופן כללי.

אבל נקודת המפנה קרתה אצלו דווקא כשביקר בבית מטבחיים של בקר, הוא הוכנס לאיזור האכסון ושם צדו את מבטו מראות שעשו לו "דז'ה-וו", משהו חזק שכבר פגש בעבר: הוא ראה אוסף של פרסות, עורות, גולגלות, ועוד איברים ומוצרים שונים שסודרו ונערמו שם, שפעם היו חלק מבעל חיים כלשהו שחי ונשם.

זה גרם לו לזעזוע עמוק, בתחילה עדין ניסה לשכנע את עצמו שזה מקרי, אבל הדמיון למחזות שראה בטרבלינקה היה גדול מדי: הוא נזכר שבני משפחתו הוסעו בקרונות בקר, ראה את הדמיון בבורות המלאות בגופות, ערמות הנעלים, משקפיים, שיער ועוד 'מוצרים' שנלקחו מבני האדם שנטבחו שם, וחשוב מכל: חווה את הניתוק הרגשי של המבצעים והמוציאים להורג בדומה לניתוק הרגשי של הנאצים שניהלו את הזוועות נגד היהודים.

מעט לאחר מכן נתקל בציטוט של הסופר האהוב עליו, ניצור השואה יצחק בשביס זינגר: "עבור בעלי החיי כל האנשים הם נאצים, עבור בעלי החיים כל יום הוא טרבלינקה."

alex.h2-crop
אם כבר להצטלם עם אישיות כלשהי, אלה האנשים שאני רוצה להיראות במחיצתם. תמונה שלי יחד עם אלכס, איש עדין ונחמד, העדינות והחביבות לא באים בשום אופן על חשבון הנחישות.

כך החל להווצר בתודעתו החיבור האולטימטיבי בין הזוועות שעוללו הנאצים ליהודים ולעמים אחרים לבין הזוועות שהאדם מעולל על בסיס קבוע משחר הימים לאומה החלשה: אומת בעלי החיים, הוא הבין שהמשפט שליווה אותו מתקופת המלחמה "לעולם לא עוד" בעצם אינו מדבר על משהו פסיבי, שלא אמור לקרות לנו בני האדם שוב, אלא על משהו אקטיבי: מה שאנחנו עושים וחייב להפסק. זה היה השלב בו הרשפט הפך לטבעוני והחל לחפש דרכים לפעול למען טובתם של בעלי החיים.

הפעילות האקטיביסטית שלו למען בעלי החיים החלה בשנת 81, לפני 34 שנים, הוא מארגן מחאות, משתתף במיצגים, נוסע בעולם ומרצה, מלמד אקטיביסטים איך לעשות את האקטיביזם בצורה נכונה.

אלכס הרשפט הגיע לישראל השנה והעביר כאן סדרה של הרצאות. הוא נפגש עם פעילים מובילים והשתתף בכמה מיצגים. בהיותי מתנדבת של עמותת "אנונימוס" הוזמנתי יחד עם עוד מספר מתנדבים לסמינר תמציתי בנושא אקטיביזם שהעביר במשרדי העמותה.

זו היתה זכות גדולה לפגוש אותו, הרשפט הינו אחד האקטיביסטים הותיקים ביותר שפועלים כיום, יחד עם זאת הוא בהחלט חדשן ומקדים את תקופתו, יש בו שילוב של עדינות ומתיקות יחד עם נחישות והרבה עוצמה שבאה מתוך סבל עמוק שעבר הוא עצמו וסבל נוראי של אחרים איתם הוא מזדהה.

ברור לו שהאקטיביזם הוא תהליך שצומח מתוך עשיה וככל שעוסקים בו זמן רב יותר כך ניתן ללמוד ולהשתפר. הוא אדם חרוץ שאינו חושש לטעות ומקפיד ללמוד מהטעויות שלו ולצמוח מהן. כמובן שהסמינר שהעביר לנו שארך כשעתיים היה על קצה המזלג, אבל הוא אמר כמה דברים מהותיים וחשובים בנושא. הנה  עיקרי הדברים:

*שעושים פעילות למען החלשים, הדבר החשוב והראשוני ביותר הוא להגדיר את השדה בו אנו פועלים:*העולם שלנו ברובו אינו מנוהל בצורה ערכית וצודקת, ברוב החברות מי ששולט במשאבים הם האנשים החזקים יותר והם מנצלים את כוחם כדי לקבל עדיפות על החלשים מהם.*לעיתים החזקים ביותר לא מסתפקים בשליטה על המשאבים, הם מגדילים לעשות, והופכים את החלשים למשאב עצמו. ראינו את זה קורה בשואת היהודים, ואנו רואים את זה קורה בשואת בעלי החיים.
*כיום, כשהולכת ומתהווה קבוצה של אנשים שרוצים צדק וחמלה, שקיפות והגינות, חשוב להבין שההתמודדות היא עדין עם רוב האוכלוסיה שעדין צורכת מן החי מתוך הרגל רב שנים, אנשים שמובלים ומנוהלים לרוב בצורה לא מודעת על ידי כוחות חזקים המונעים מאינטרסים. לאותם כוחות יש מה להפסיד אם הצדק והחמלה יהיו אלה שיכתיבו את הדברים.

לכן עיקרה של עבודת האקטיביזם היא ליידע ולגרום לכמה שיותר אנשים לפקוח את העיניים, כדי להצליח בכך חשוב לעשות התבוננות בלתי פוסקת במקרו ובמיקרו במקביל לגבש אבחנות סוציולוגיות כדי לאפיין את קהל היעד ולקבל את ההחלטה הנכונה ביותר איך לגשת אליו, אבחנות אלו באופן טבעי משתנות עם הזמנים והן שונות מקהל לקהל. אקטיביזם חייב להיות מתוכנן, אחרת הסכנה היא שהדברים לא ייעשו כראוי, האנרגיה תתפזר, המטרה לא תושג ולעיתים אף יגרם נזק לתהליך.

הצעד הראשון הוא להגדיר: האם מדברים ברמת היחיד או הקבוצה? הצורך הזה משתנה מפעם לפעם. הצעד השני כרוך בלאפיין את השלב בו היחיד או הקבוצה שהם קהל היעד נמצאים מבחינת המודעות, קיימת אבחנה בין שלושה שלבים:

שלב א' – אנשים שלא יודעים את העובדות (ומוכנים להקשיב): רובם לא נחשפו למה שקורה בתעשיות, הם חיים לפי האמונות שלמדו מילדות והמידע נופל עליהם כרעם ביום בהיר. מאחר וזה מידע קשה לעיכול, חשוב לתת להם אותו במנות המתאימות ליכולת ההכלה שלהם, חשוב להיות עדינים במידת הצורך עם אנשים כאלה ולנסות להביא אותם לידי כך שירצו לעבור לשלב הבא. כאן צריך לדבר בצורה מאד עדינה, הדרגתית, ברורה, להביא להם את המידע הבסיסי ולקחת בחשבון שנדרש זמן לעכלו.

שלב ב – אנשים שכבר יודעים שיש בעיה ורוצים מידע נוסף: אנשים אלה הם קרקע פוריה שחשוב לנהוג בה בזהירות. כדאי לבדוק איתם כמה הם יודעים וכמה הם רוצים לדעת ולשמוע, ידיעה זו תעזור לתכנן את האקטיביזם מולם בהמשך.

שלב ג' – אנשים שכבר מסכימים עם הדרך ובעקרון תומכים בה אך עולה בעיה כלשהי: כאן אנחנו לכאורה בעמדת יתרון, כי כביכול אין התנגדות פעילה, אך עדין עשויה לצוץ התנגדות שממבט ראשון היא נסתרת, או שהיא סוג של תירוץ, לרוב ממשפחת האמונות, למשל: אמונה שמזון מן החי חיוני לבריאות, אמונה שטבעונות היא אורח חיים יקר יותר, פחד חברתי ועוד ועוד… כאן צריך לדבר יותר ספציפית, לתת מידע מכוון ולעיתים להפנות את האדם לייעוץ נוסף.

אבל ללא ספק הדבר החשוב ביותר, ואולי גם הקשה ביותר הוא לדעת מתי אין לנו פרטנר לאקטיביזם, מתי לא משנה באיזה שלב נמצאים האיש או הקבוצה שהם קהל היעד, הם לא פתוחים לשמוע ולקבל. צריך בשלות באקטיביזם כדי לזהות שמי שמולנו לא פתוח לשמוע אותנו, וצריך לא מעט אומץ וכוחות כדי לקחת נשימה עמוקה ופשוט ללכת משם, מתוך הבנה שיש למצוא קהל אחר בו נשקיע את אנרגיית ההסברה שיש לנו.

אני מברכת מכאן את אלכס הרשפט היקר ומאחלת לו עוד שנים רבות של פעילות מבורכת.

***************************
תודה שקראתם.

דעתכם חשובה לי , ואשמח לשמוע תגובות. ניתן להגיב בסופו של כל פוסט.
כמו-כן, אתם מוזמנים לעקוב אחרי הבלוג. לשם כך יש ללחוץ על הכפתור למעלה משמאל עם ציור הסיכה והכיתוב “עקבו אחרי”, לבחור באופציה של דואר ולמלא כתובת אימייל. האתר ישלח לכם הודעת אימייל בכל פעם שיעלה פוסט חדש.

לבלוג יש דף שמלווה אותו בפייסבוק. אפשר לעשות לייק לדף ולראות את הפוסטים שם:
https://www.facebook.com/vegan1.spirit