אלכסנדר אוֹרלוֹב (שם אמיתי לייב פלדבין) 1895)-1973) היה מרגל סובייטי בשירותו של סטאלין ושימש ראש המשטרה החשאית הסובייטית בספרד בזמן מלחמת האזרחים שם. אורלוב היה הראשון בין המרגלים הסובייטים שערק למערב בשנת 1938. באותם ימים השתולל בברית המועצות "הטרור הגדול" של סטאלין שהשמיד צעד אחרי צעד כל יריביו הפוליטיים עם כל סביבתם, את כל מי שעלול היה להוות בשבילו איום בעתיד וכל מי שידע יותר מדי. אורלוב שבתור ראש המשטרה הסובייטית בספרד לקח חלק או ניהל פעולות טיהור, ידע היטב מה מצפה לו. לכן הוא הכין את עצמו, הצטייד במסמכים מתאימים ובסכום כסף נכבד, וכאשר נקרא לחזור למולדתו, חצה את הגבול בין ספרד לצרפת ומשם הגיע לארצות הברית.
במשך שש שנים אורלוב חי עם אשתו ובתו בסתר, כמעט בלי לצאת מהבית ובלי לתת סימני חיים. אך מייד עם מותו של סטאלין בשנת 1953 הוא החל לפרסם מידע על שיטות העבודה של מערכות הריגול הסובייטיות, ספר על פשעיו הסודיים של סטאלין, התראיין, פרסם סדרה של מאמרים ונתן עדות בקונגרס האמריקאי.
ספרו של אורלוב "ההיסטוריה הסודית של פשעיו של סטאלין" מתאר את משפטי הראווה בברית המועצות בסוף שנות ה-30, את חיסול הדור הישן של המהפכנים בני דורו של לנין. הספר כתוב בתמציתיות ובכישרון. אורלוב שהכיר את האנשים באופן אישי מספר על המניעים והנסיבות. הוא היה הראשון במערב שכתב על כך והפך לאישיות תקשורתית ופרסונה גראטה. עם זאת, אורלוב הסגיר מעט מאוד ממה שהוא עצמו עשה, בספרד ובשירותו באוסטריה ובצרפת קודם לכן.
במשך עשרות שנים כל מה שהיה ידוע על הפעילות הסמויה של ברית המועצות במלחמת האזרחים בספרד התבסס על ספרים ומאמרים של אורלוב ושל עמיתו וולטר קריוויצקי שערק זמן קצת לאחר מכן. ספרו של בוריס וולודרסקי "הסוכן של סטאלין: חיים ומוות של אלכסנדר אורלוב" Boris Volodarsky, Stalin's Agent: The Life and Death of Alexander Orlov (Oxford: Oxford University Press, 2015 שיצא לאור לפני כשלוש שנים הוא מחקר ראשון באנגלית שמוקדש כולו לשירות המודיעין הסובייטי בין שתי מלחמות עולם. וולודרסקי, היסטוריון, חוקר ריגול וריגול סובייטי חקר את פרקטיקת החיסולים וההרעלות של המשטרות החשאיות הסובייטית והרוסית. הוא מציג את אורלוב בתור סוכן בינוני ששירת באירופה משנת 1930, פעמיים נקרא חזרה למולדת כיוון שלא הצליח למלא את משימותיו. הוא עשה את דרכו לשירותי המודיעין בתיווך של דודו כאשר מניעו העיקרי הוא טיפול רפואי לבתו החולה שאפשר היה לקבל רק מחוץ לברית המועצות. אגב, בשירותי הריגול של ברית המועצות היו יהודים רבים, חלקם משטחי פולין המחולקת. היה להם יתרון בכך שדיברו שפות והיו בעלי קרובים בעולם, דבר שהקל על הכיסוי.
אורלוב סיפר "ערימות של שקרים", כותב וולודרסקי. אך אורלוב הניח ובצדק שמי שיחקור אותו בארצות הברית לא יהיה מקצועי ולא יהיה בידו מידע. הוא מסר לשירותי הביון האמריקאים מידע, אך וולודרסקי מפריך או סותר את רובו.
"המודיעין הסובייטי", כותב וולודרסקי, "אלה אנשים שנשלחו בכל העולם כדי לרצוח בשביל סטאלין". אך וולודרסקי לא מציג את המלכוד בו היו נתונים הסוכנים החשאיים בעצמם. בלי להצדיק איש גם הם עמדו תחת איום מתמיד של השמדה. הם ידעו מה קורה בבית וחיכו לתורם.
נראה שבשנת 1953 אחרי מות סטאלין אחרי שאורלוב יצא מהמחבוא הוא יכול היה לספר לאמריקאים כל מה שרצה. הוא פיאר את עצמו והפליל רבים מעמיתיו. לאמריקאים לא היה שום מידע על פעילות הריגול הסובייטי. וולודרסקי חוזר ואומר בספרו שמבחינת ריגול המצב לא השתנה גם אחרי נפילת ברית המועצות.
"במשך כמה עשרות שנים", כותב בוריס וולודרסקי, "ידיעותינו על פעילות סובייטית סמויה בספרד התבססה על ספרים ומאמרים של שני מרגלים סובייטים לשעבר וולטר קריוויצקי ואלכסנדר אורלוב וכן על ביוגרפיה של אלכסנדר אורלוב המבוססת על מסמכים שנבחרו בקפידה על ידי ארכיונאי הק.ג.ב. ואושרו על ידי הנהגת השירות. כפי שניתן לראות היום זאת הייתה בעיקר הטעייה ומטרת החומר הייתה להסתיר את הפעילות החשאית ככל האפשר. הגישה למקורות הסובייטים נשארת מוגבלת מאוד גם היום".
ועם זאת, אורלוב הוא היחיד בין דמויות בקנה מידה שלו שהצליח להינצל מרוצחי הק.ג.ב. עמיתיו האחרים שערקו נרצחו כולם על ידי הסוכנים הסובייטים מחוץ לברית המועצות או שמו קץ לחייהם כי לא עמדו במתח של הרדיפה המתמדת על ידי המולדת. אורלוב לא שם קץ לחייו כמו קריוויצקי, אף שחי את שארית חייו כאדם נרדף. הוא סיפר לאמריקאים סיפורים דמויי אמת וסילף דברים. הוא התכחש בכל הזדמנות לחלקו במעשי הטיהור שהוא ארגן וביצע עבור סטאלין בספרד, בהוצאות להורג המוניות, במעורבותו ברצח אנדראו נין, ראש מפלגת הפועלים המרקסיסטית (הפוּ"ם) שסטאלין ראה בו אויב מבית, ברצח טרוצקי ובעסקת "הזהב הספרדי". אך גילוי כל האמת היה עולה לו בחיים, בחיי בני משפחתו ובחיי אמו שהוא השאיר ברוסיה.
לאתר כתיבת ביוגרפיות וסיפורי חיים של מירי ליטווק – סופרת זכרונות www.alife.co.il
לאתר הרשמי של הסופרת מירי ליטווק www.mirielitvak.com
בפייסבוק: מירי ליטווק – סופרת זיכרונות
