אך לתווך לילדים את המצב הביטחוני?

במציאות העכשווית, האם זה נכון לספר לילדים צעירים על המצב, או עדיף לסגור את כל המדיות ולהתנהג כרגיל על מנת להגן עליהם?

אתמול בקבוצת ההורים שהעברתי, נכנסו לחדר הורים חרדים. למרות שהקבוצה מועברת במרכז הארץ, מפלס החרדה היה גבוה, והציף התלבטויות כגון, האם צריך לספר לילדים על הטילים? האם לעלות את הנושא למרות שיש סיכוי שלא יפלו טילים במרכז?
בראשי עברו מחשבות על כל אותם הורים גיבורים בדרום, ששאלות אלו הן לא רלוונטיות בכלל, והשאלה העיקרית הנשאלת לא האם לספר אלה אך לספר.
אם זאת, רמת חוסר הודאות והחרדה לביטחון הילדים, שהורים חווים בשאר חלקי הארץ היא לא פחות מלחיצה.
דרך התיווך של המצב קשורה כמובן לגיל הילד.
באופן כללי זכרו: ילדים מתבוננים בנו כל הזמן, ולומדים לא ממה שאנחנו אומרים, אלה מאיך אנחנו מתנהגים! ילדים אלופים בפענוח של חלקי משפטים, (גם אם נאמרים באנגלית כדי שלא יבינו..), בהבעות פנים, (גם אם אתם מנסים לשדר שאתם לא מודאגים), ככה שהנחת היסוד שאם נכבה את כל הטלוויזיות וננסה להתנהג כרגיל "נגן על הילד מהעולם האכזר בחוץ" שגויה מיסודה! הילדים הישראלים נולדו למציאות, שלצערי הרב כנראה תלווה אותם כל חייהם. ולכן חשיבות תיווך הידיעות בצורה נכונה מאדם שלגביהם הוא דמות הסמכות המרכזית היא קריטית.
child-sitting-1816400_960_720
לילדים מגילאי שנתיים וחצי שלוש שיכולים עד גילאי בית הספר היסודי, ניתן מידע ענייני וקצר ונשתמש במילים מתוך עולם התוכן שלהם. נשתדל לא להיות צמודים לאמצעי התקשורת בצורה שותפת בשעות העירות שלהם, מהסיבה שהם מתבוננים בנו ובתגובות שלנו, אם אנחנו בלחץ, גם הם יהיו בלחץ מבלי קשר למה נאמר.
ילדים בגילאים אלו שחשיבתם קונקרטית, צריכים לקבל מידע מועט, ממוקד, בשפה המותאמת לגילם, תוך שימוש במילים מתוך אוצר המילים שלהם (לדוג' אנחנו ברוגז עם האנשים בעזה ולכן הם רבים איתנו… אולי תשמע בלילה קולות כמו של אמבולנס חזק ואז אנחנו….)
חשוב להבהיר לילד ת'אכלס מה עומד להיות, מה נעשה אם תהיה הזעקה, מי ייקח אותו איפה הוא יעמוד וכמה זמן זה יימשך .ילד עם חשיבה קונקרטית צריך מידע קונקרטי! מידע שמועבר ככה יכול להוריד את מפלס החרדה בצורה משמעותית.
ילדים גדולים יותר, שישאלו שאלות, השתדלו לענות על השאלות עניינית, מבלי להיכנס לפרטים. חשוב לשקף לילד שזה בסדר לפחד! גם אמא ואבא מפחדים וזה טבעי, אבל אנחנו סומכים על הצבא/אלוהים (כל אחד לפי אמונתו), ולכן הכל יהיה בסדר ונקווה שיגמר במהירות.
לסיכום:
1. האם לספר? בהחלט! עדיף שישמעו ממך כהורה ולא ממקורות כגון חברים בגן
2. אך לספר? ככל שהילד קטן יותר, המידע ממוקד יותר, קצר ועם שפה המותאמת לגילו
3. האם להגיד לילד שגם אני פוחד? בהחלט! מילול של הרגשות הוא חיוני, הוא מאפשר לילד לגיטימציה להרגיש מה שהוא מרגיש ולהתמודדות עם כך.
4. אם זאת זכרו, הילדים לומדים הרבה יותר מהתבוננות מאשר ממילים ולכן גם אם נאמר את כל המילים המתאימות אך נתנהג בפניקה, הילד יתנהג בהתאם.
galisil
הי, אני גלי סילברמינס, נשואה לדיאגו ואמא לשלוש מתבגרות מדהימות תאומות +1 בהכשרתי אני מדריכת הורים מוסמכת, בוגרת מכון אדלר. מרפאה בעיסוק, מומחית בהתפתחות הילד. בעלת קליניקה לטיפול משפחתי כוללני. בנוסף, אני מדריכת צוותי חינוך ומכשירה אותם לעבודה בגנים ובבתי הספר, מרצה בארגונים ובמוסדות. ביום יום אני משתדלת להסתכל לחיים בלבן של העיניים, ולכתוב על התובנות אליהם הגעתי ממרום גילי, בעיקר בעניני הורות וזוגיות