אי זוגיות ישראל 2016 / התפרקות השלם

חבר טוב אמר לי שכותבים את הנכון למצב עכשיו ולמערכת הרגשות ולמה שיש כרגע, ובכל זאת, מה שכתבתי נראה לו קצת מתאר, גם אם מזוית אישית, חוויה כללית יותר. אולי. מקווה שכן.

בחורה עם מחשב נייד

הזמנות לסקס, זה הגל הראשון שפגשתי עם המעבר מאישה של גבר אחד 25 שנים, לגרושה. עם השאלה המתבקשת – למה לא. לא זוגיות, לא אהבה, לא חברות. יאללה, סקס. לא הרבה זמן אחר כך הגיעו ההזמנות לסדנאות סקס, כטקס נלווה לשינוי הסטטוס המשפחתי. הרעיון לתרגל טכניקות שמביאות אנשים לרוויה מינית. עד העונג הבא כמו שאומר הפיזמון. בלי קשר לזוגיות. יאללה להוציא איברים ולהזיז. טכניקה. וכמובן, הצעות להשתתפות בהתכנסויות פרטיות וגם פחות פרטיות לאותו צורך בדיוק. סף הדימיון הלך והשתדרג.

הגל הבא שהלך והתגבר הוא גל המלל עם אנשים חדשים או זרים ברמה זו או אחרת. שיחות קירבה אינטימיות במימדים שאנשים שנשואים שנים ארוכות שכחו איך בכלל מתחילים אותן. מילים לתוך הלילה, שעות הבדידות של היחידים, שעות הפשרות, הגמישות, הדמעות. התחברויות שלא היו קורות בשום הקשר אחר. חלקם הפכו לממשיים, אנשים בשר ודם שאפשר לשבת ולהסתכל להם בעיניים, ולהתחיל לבנות דמות אדם ולדבר ולהתחבר, וחלקם, רובם בעצם, נשארים אי שם במילים שהם בחרו לחשוף ולשתף.

סדנאות, יעוצים, זה השלב הבא. אם את לבד כנראה שנכשלת, זו ההנחה, ובעבור זה משווקים גלים של יועצים וסדנאות, שהמנחים שלהם כנראה מאד מאד הצליחו בחייהם להגשים. אה, לא? לא תדעי לעולם כי יוהרה ושחצנות לדעת "לתקן" אנשים אחרים ולהעשיר אותם, גם מתוך עוני ריגשי או מתוך מורכבות בילתי פתורה בגרוש, הן כבר לא בושה. סדנא לכירבולים. אנשים מגיעים ומתכרבלים. כי צריך סדנא לדעת איך להתכרבל, איך לגעת. הרי האנושות היא זוחלים ולא יונקים להם המגע הוא הכרח קיומי. התנצלות על הציניות, אין לי אמצעים אחרים להתיחס לזה ברצינות. יעוץ של אנשים שבונים על האינטואיציה שלהם. הנקודה בה ימי הביניים נפלו בזיכרון הימים זוכה לתחיה בעידן הזה. מרוב ידע ומדע מקדשים את האינטואיציה הלא בדוקה (בהרבה מישורים) – ואת זה עושים על החיים שלך, בתמורה לשלמונים, כמובן. אני מקשיבה ממרחק, עם בקרה וביקורת כבדים.

אם בעבר אינטימיות זוגית הייתה אמורה, בעיניי לפחות, לכסות את שלל המאוויים בחבילה האינטימית – קירבה נפשית, חברית, פיזית, הרי שהיום אני מגלה שנקרע הרעיון לפיסות קטנות, חלופות, במקום כל העוגה – פרורים פרורים: קחי סקס, קחי מגע, קחי שיחה, קחי ידידות…. סך הכל, בשביל זוגיות אחת עבורך את צריכה גבר לסקס, גבר למגע, גבר לשיחה, גבר לחברות.

ואם כבר מפרקים את הזוגיות הנשגבת של האהבה, החברות והקרבה, לפיסות פחותות ערך, אז יש את גל הנשואים הנואפים. אם אין לך עכבות מוסריות והדרישות שלך מזוגיות, בשלב מתיש זה של החיים, לא כוללות נאמנות זוגית פרטית וציבורית (כי את סוד), אז אין שום בעיה בגברים שחיים בשלום עם קיום נואף. לא, אני לא מתרשמת שיש יותר מידי זוגות "פתוחים" (הגדרה משעשעת ברמות על בעיניי // "אני הייתי זוג, הוא היה פתוח", אמרה סימון סניורה, אם אינני טועה). יש הרבה שמחפשים ריגושים מחוץ לאשת חיקם, אהבת חייהם, או אין שהם לא קוראים לה ("אם ילדיי", "האישה שמלווה אותי כל החיים", "שותפתי לחיים", "חברתי לדרך" וכו', אבל מרוב קרבה היא לא יודעת…). בקיצור, אם הוא נוסע למדבר להתיחד עם עצמו, יש מצב, אחותי, שהוא מתיחד עם מישהי אחרת. איך אני יודעת? אם הוא הציע לי ואני סרבתי, והוא לא ממש נאמן זוגי לך (תגדירי זוגיות), אז בודאי שאין לו שום נאמנות אלי והוא יפנה לבאה אחר כך, ולבאה אחר כך, עד שימצא מישהי מטבלת הזמינות לשימוש שיש לו בסלולרי או במחשב. אם את מחפשת זוגיות כוללת, אל תכנסי לזה. למה לך. הנשוי היהודי יעדיף שתמותי על פני האפשרות להתגרש, מספרת הבדיחה.

פעם, לפני שנים ארוכות, כשמישהי קרובה אלי התלוננה על משהו אידיוטי שעשה בעלה/האיש שלה, הצעתי לה לקחת את מי שהיה האיש שלי לשבוע, לקבל פרופורציות. היא מיד ענתה: אם אצליח להתפטר מהאידיוט שלי, נראה לך שאקח אידיוט של מישהי אחרת?! וזה בדיוק. מה שלא עבד בסיבוב הקודם, זה מה שלא רוצים עכשיו. כל אחד עם רשימת ההזיות שלו, הדרישות, החלומות. קצת מזכיר לי את הימים (גיל 19-20… אחר כך, ה-הוא כבר היה בחיי) שהיה נדמה לי שכולם ירגעו רק אם אצליח למצוא בן זוג בן 25, עם דוקטורט בפילוסופיה, דירה שאפשר להתחיל לקנן בה וסטארט-אפ שנמכר במיליארדים. אפשר להתפשר על מיליונים. דולרים, כמובן. זה מה שחשבו אז שאני שווה. מסוג חתיכות הלגו, החתיכה החסרה, שאפילו חברת לגו לא מעיזה לחלום או לפנטז. ולעיתים, זו הרשימה איתה אנשים שלבד מחפשים. התקווה שהזוגיות החדשה תתן את כל מה שאין: מעמד חברתי, מעמד כלכלי, שייכות קהילתית, תיוג עדתי, ריענון הגיל שהולך ואוזל, או כל מה שעולה בדעתכם. כל אחד עם החוסרים שלו, החוסרים האלה שלא תמיד אומרים בקול, אבל מייחלים להשלים אותם עם כוח עליון חיצוני בדמות איש/ה שתסדר, שיסדר, את החסר. פנטזיה שנתקלת במציאות, יש לה שתי אפשרויות – להתגשם או שלא להתגשם. החיפוש אחר הבילתי הגיוני והצמוד לרשימת ההזיות מביא לבלאי ריגשי נוראי. ניסיונות ואינספור אכזבות. אנשים מגיעים זוחלים, מותשים, עייפים, אל סיפם של אנשים חדשים. מרוטים מניסיון, ועוד ניסיון, ופשרה ("פשרה"), ועוד פשרה, ועוד אחת, ועוד אחת סתם, ועוד סתם סתם כי לבד, ועוד טיפה. בלאי של הלב. כבר לא ממש מרגישים.

אתרי ההכרויות, או כמו שרבים ממכריי קוראים להם – בית הבושת הזמין ביותר של העיירה, הם בדיוק כמו כל שאר השדות הוירטואלים הקיימים. אין לי מה להגיד על אפליקציות של מחפשי סקס. לא ניסיתי. לא אכביר במילים, אבל בשביל סקס לא צריך אפליקציה. צריך להגיד כן וזה מגיע. אבל גם באתרי הכרויות למטרות "רציניות" (עשיתי סיור קטן…), צריך להגיע מוכנה. נקודת המוצא חייבת להיות עם נכונות לביצוע תכנית עבודה: להשקיע התכתבויות עם מי שנראה נכון, להשקיע פגישות הכרות, בקיצור, מדובר במשרה חלקית ולא בתחביב. וגם שם, באופן מפתיע, הגיעו אלי הודעות בסיגנון – אני נשוי אבל נראה לי שאנחנו יכולים להעשיר את חווית הקיום זה של זה. הוא בדרך כלל לא התכוון לחייו הרוחניים, לדוגמא, אלא לפטנט יחודי שיש לו במכנסים, כמו גם לכמחצית מאוכלוסית הגלובוס.

"זה היה משפט הפתיחה שלו?.." שואל אותי חבר קרוב שבוחן איתי את המציאות. "זה מה שהוא אמר? את מבינה את מה שהוא אומר, נכון?" נראה לי שכל אישה צריכה חבר קרוב להבין את מה שאומרים לה באמת. את המצג הנפרש לפניה במילים, במשפטים. בעיקר כי שדות הציד לא ברורים. מחזר? לא מחזר? מה זה? יריות באפלה, לא ממוקדות. וצריך להבין מה עובר שם, בצד השני, בכל משפטי הפתיחה הללו, במשפטי ההמשך, לדעת לקרר, לדעת להשמר. ולדעת מתי להתיר, להסחף ולחיות. חבר טוב גם יודע להגיד את המילים הנכונות. כשאני מציעה לו חיתוך סטטיסטי של תנאים שבעיניי מובנים מאליהם (גבר, פנוי, אזור הגיל שלי, חכם…), ומגיעה לשברירי אחוזים מהאוכלוסיה, הוא מיד אומר – שישה מיליון כפול האחוז הזה מביא אותנו למספר מדוייק. 500 איש מחכים לך שם בחוץ… 500 זה בית ספר שלם! אז אני פחות פסימית ומחייכת לרגע.

נראה לי שאם חפצת חיים את, אז צריך לחפש אנשים לא בלויים. לא גמורים ריגשית. לא מותשים מהחיים הללו. שלא תקועים עם אישה בהווה או מהעבר שעדיין איתם בהווה, או מהעתיד שלא תגיע אבל שהם מייחלים לה (ההיא שתענה יום אחד על כל הרשימה של הדרישות). אנשים שיש להם נשמה לא צינית ולב פועם. שיכולים עדיין לאהוב, ולא לפחד גם לקחת מהאהבה שיש את החבילה כולה. לנסות לזהות את הפחדנים, שחותכים את יהלום האהבה עתיר הקראטים לנקודות קטנות של אבנים זולות, לרשימת דרישות קטנוניות ולא ריאליות ברוב יאושם, ולהחליט אם בכלל שווה להתאמץ.

בשיחה עם אישה בת 35 שחוותה בחייה בעיקר סיומים של תקוות לאהבה זוגית, לאחר שהסכמנו שסדום ועמורה עלינו, היא שאלה אותי מה עושים. לא יודעת, עניתי. לא יודעת. את הגרוש הכרתי מאד מוקדם בחיי ואיתו העברתי את רובם, ובגיל חמישים פעם ראשונה אני בשדות הציד של הישראלים הפרועים. אבל חכי, אמרתי, אולי פשוט צריך להתקרב יותר לחברים שחיים בזוגיות טובה, מיטיבה, כי אנשים טובים נצמדים זה לזה, ומתוכם למצוא קשרים לאנשים טובים ושפויים אחרים. אולי. לא מתימרת ליעץ.