הוא עמד בכניסה לנמל. איש גבוה, במכנסיים ארוכים, שהיו קצרים מעט למידותיו, ובחולצת טריקו ירוקה. בידו החזיק צרור ענק של בלונים צבעוניים שנעו לכאן ולכאן עם כל משב רוח. ניגשתי אליו וביקשתי בלון לילד. הוא מנה את הכסף, בחר מתוך הצרור בלון אדום גדול ומרשרש וקשר אותו לידו של הילד. בפה מחייך ובעיניים קצת פחות, חזר להסתכל במבט מטושטש על הקהל שפסע הלוך ושוב. ילדים שמחים סבבו אותו. כולם נועצים עיניים בזר העליז ומצפים להחזיק בעצמם אחד מן הנוצצים האלה. הילד החזיק את הבלון ביד אחת, את השניה נתן בידי ויחד המשכנו בדרכנו. כשהתרחקנו הפכתי את פניי להביט בו שוב. מרחוק הוא נראה כמו עץ נטוע וזקוף בעל נוף צבעוני במיוחד שכולו עלים שהם בלונים מבריקים ומחייכים בשלל צבעים.
חם היה. הורים וילדים חיפשו קצת צל וקרירות. לאט לאט ראיתי יותר ויותר ילדים שהחזיקו ביד אחת גביע גלידה ובשניה בלון חגיגי. עץ הבלונים שבכניסה הלך והתמעט והעלים נשר ממנו אחד אחד לשמחת הילדים והמוכר. כשנשרו כל עלי העץ והמוכר עזב את המקום נראה כאילו העלים הפכו לפרחים צבעוניים. המקום כולו נראה כשדה בלונים פורח.
כמה ימים לאחר מכן פגשתי אותו שוב. הוא היה רכון מעל עגלת סופרמרקט מקרטעת ודחף אותה במעלה הכביש כשגבו כפוף מעליה. העגלה היתה מלאה על גדותיה בשקיות ניילון מתפקעות מבקבוקים. אלה שלא היה להן מקום בתוך העגלה היו קשורות אליה בחבל דק ותלויות עליה מכל הכיוונים. הוא לבש מכנסיים ארוכים, שהיו קצרים מעט למידותיו, וחולצת טריקו ירוקה. מפעם לפעם נעצר בצל איזה גגון, כדי לנגב את הזיעה ולשתות מים מבקבוק קטן שהחזיק בידו. לגם מים בפה מחייך ובעיניים קצת פחות. כשהתרחק עם העגלה הסתובבתי לאחור להביט בו שוב. מרחוק הוא נראה כמו עץ כפוף בעל נוף נמוך בצבעי ירוק, כחול וורוד דהויים ועלים שכולם בלונים ענקיים. כל עלה גדול ומנופח מחברו ומתנפנף ברוח ברשרוש ניילוני ובפצפוץ של עשרות בקבוקי פלסטיק צפופים.
