רות בידר גינזבורג היא אישה צעירה (יהודיה) נשואה עם תינוקת. אחת מתשע נשים צעירות, שהתקבלו ללימודים באוניברסיטת הווארד היוקרתית.
אז (כמו היום) על מנת להכנס בשערי האוניברסיטה היוקרתית הזו, היה צריך להיות העלית שבעלית. על אחת כמה וכמה אם את אישה והשנה היא 1956.
רות הצעירה מצטיינת בלימודיה, מטפלת בבעלה החולה ומסייעת לו בלימודיו והכל תוך כדי טיפול בבתם הקטנה.
חלומה הגדול הוא לסיים את לימודיה ולייצג אנשים בבתי משפט. עו"ד מייצג במובן הבסיסי שלו.
אך בשנות החמישים של המאה הקודמת, העולם בכלל וארה"ב בפרט, לא בנויים עדיין לקבל נשים עורכות דין נשים שמייצגות בבתי משפט.
וכך נאלצת רות להסתפק בעבודה אקדמית כמרצה באוניברסיטה.
הפלייתן של הנשים באותה עת היתה עניין שבשגרה. זה היה כל כך שגרתי עד שזה כלל לא נחשב להפליה, אלא פשוט מצב עובדתי, טבעי – תפקידי של האישה הם להתחתן, להוליד ילדים ולטפל בהם ובבעלה ואם היא עובדת, הרי שהעבודה תהיה רק במשרות מועטות כגון מורות אחיות וכו'.
בעלה של רות, אשר עושה חייל כעו"ד לענייני מיסים, נתקל במקרה של הפלייה לרעה של גבר רווק. אמנם מדובר במקרה מתחום דיני המס, אך נושא המס היא רק נקודת הקפיצה לתיק בנושא ההפליה.
רות בחושיה ובסיוע ועידוד בעלה ובתה שכבר גדלה ובגרה החליטה להרים את הכפפה והגישה ערעור בשמו של אותו הגבר.
כנגד רות שכאמור מעולם לא ייצגה בבית המשפט, החל מסע לחצים "לרדת מהתיק", לחצים מבית (מטעם עו"ד ועמותות העוסקות בהפליה וסיוע למוחלשים אשר חששו כי הפסד בתיק יגרום להרעה במצבן של הנשים) ולחצים מחוץ – נציגי הממסד והדיקאנים שלה בבתי הספר למשפטים בהם למדה, שכן הם מפחדים מערעור יסודות "המשפחה".
בדיון ארוך וקשוח מול שלושה שופטים גברים, "לבנים", מבוגרים, שגדלו והתחנכו תחת ההשקפה שאישה וגבר אינם שווים, הצליחה, לא בקלות לשנות את דעתם ולערוך מהפך. לא לבטל חוק מפלה (דבר שהיה משימה בלתי אפשרית באותו הזמן), אלא להרחיב אותו כדי שיחול על האדם המופלה.
החלטה זו היתה יריית פתיחה אשר לאחריה, פעלה רות בתיקים נוספים לביטול הפליה, בעיקר למען נשים.
רות כיום בת 86 ומכהנת משנת 1993 כשופטת בביהמ"ש העליון של ארה"ב ובאמתחתה פסיקות רבות, בעניין הפליה, הן כמייצגת והן כשופטת.
אני, כעו"ד מזה כ- 15 שנה, לא יכולה לומר שהרגשתי כי הופלתי על בסיס מגדרי, אולי כי סללתי את דרכי במשרד פרטי שהקמתי וזו הייתה דרכי לעקוף קידום ועליה בסולם הדרגות. עם זאת, אני יכולה להעיד, שכאישה בעולם העסקים, הרגשתי שאני צריכה לעבוד פי כמה וכמה יותר קשה מעמיתי הגברים על מנת "להוכיח" את עצמי.
לפני מס' חודשים, קיבלתי על עצמי, כחברת מועצה מקומית אזור, את תפקיד קידום מעמד האישה. במסגרת תפקידי נחשפתי לתתי אוכלוסיית שונות של נשים אשר מתמודדות עם קשיים ייחודיים להן.
רות היתה ועודנה, אישה פורצת דרך. הדרך שהתוותה לנו היא ועוד רבות וטובות, יותר קלה בזכותן, אך עם זאת, העבודה עדיין לא הסתיימה ולנו יש עוד עבודה רבה למען עתיד בנותינו ונכדותינו. יום האישה שמח.
הכותבת הינה בעלת משרד עו"ד עצמאי ומחזיקת תיק קידום מעמד האישה במועצה המקומית אזור.
