מה קורה שם בסקנדינביה בעשורים האחרונים שבגללו נוחתים עלינו ספרי מתח שוודים ונורבגיים שגר אחרי שגר? קארין פוסום הנורווגית בעלילות הפקד קונרד סייר, יו נסבו הנורווגי בסדרת הבלש הארי הולה, סטיג לרסון השוודי בטרילוגיית מילניום, הזוג השוודי אלכסנדרה ואלכסנדר אנדוריל המכונה לארס קפלר, ועוד ועוד, וב־2007 יוסי אדלר אולסן הדני.
ביני לביני אני תוהה אם שבוע אחד בשדרות לא יסדר להם את עודף השלווה ויוציא מהם את החשק להתעסק עם רציחות, עינויים, פסיכופטים ורוע אנושי. אז מה, חיים טובים באמת משעממים? וגם: האם הייצוג הדל של נשים בקרב כותבי הז'אנר הוא מקרי, ואם לא, למה?
יש לציין שבספרי מתח אין רק רוע אנושי – יש גם טוב גדול שאותו מגלמים גיבורי הספרים המצוידים ביכולות בולטות בתחום האינטלקט, הגוף, האינטואיציה והטכנולוגיה. הכישורים המוכחים מסייעים להם במיגור הרוע – תהליך שאורך שבועות ארוכים וכולל לילות טרופים, סיגריות למיניהן ותזונה רעה במיוחד. הספרים היותר טובים מספקים הצצה לתוך נפשם של הבלשים, ומתקבלת אשליה שאנחנו מבינים משהו על עולמם הפנימי המסוכסך.
אפרופו להבין: דבר שאני יודעת בוודאות לפני שקראתי גם מילה אחת מהספר הוא שאגיע תמיד שלושה צעדים אחרי הגיבור, כשהפושע נרקב בכלא כבר עשור ויותר. באופן אישי, אני די גאה אם הצלחתי לזכור את שמות הדמויות כולן, בעיקר את השמות הסקנדינביים, ולהבין מי נגד מי כבר בעשרים העמודים הראשונים.
באישה בכלוב הצליח יוּסי אדלר אולסן לסבך את העניינים עם תתי עלילות, דמויות, מקומות וזמנים ואחר כך לפתור הכול באופן חלק – רק על המהלך המורכב הזה אני יורה מטח כבוד – ובכל זאת הצלחתי להבין.
בעמוד הראשון ממש אנחנו פוגשים אישה כלואה שמגרדת את הקירות בקצות אצבעותיה עד שהציפורניים נתלשות מהבשר, צורחת עד שאוזניה מצלצלות, והיא מבטיחה לעצמה שלא תיכנע. היא תצא משם. וולקום לעולמה של מרטה.
דף אחד אחר כך אנחנו פוגשים את הבלש המבריק אך בלתי אהוד בעליל קארל מֶרְק, שנבעט למעלה, לנהל את מדור Q. הגם שלא הבנתי את תרגיל הבעיטה הסתבר שהלמעלה החדש הוא למטה כי הבלש מקבל משרד בקומת המרתף. אסד, מהגר סורי, מגיע לנקות את המשרד – אלא מה – ומגלה עניין רב בתיקים השוכבים על שולחנו של מרק.
בזמן שקארל עושה הכול כדי לעבוד פחות ולהסתכסך יותר, עוזר לו אסד – בהבזקי ברק מפתיעים ומעוררי חשד – בפענוח תעלומת היעלמה של מרטה. ברקע החקירה נמצאים סיפור פציעתו של קארל – שעדיין לא סגר את הפינה ההיא, תעלומת הגעתו של אסד לתפקידו והשאלה מי האיש, קצת רומנטיקה, קצת משפחה, קצת חברוּת.
אז יש לנו שני חלקים: סיפורה של מרטה והסיפור של קארל מרק. הסיפורים עתידים להיפגש בסוף מוקדם מהצפוי ויוצרים סיום ממושך ומסטיקי.
אומנם עוד לא יצא לי להיות כלואה חמש שנים בתא לחץ – לבד, באותם בגדים, בחשכה מוחלטת או באור רציף במשך שנה, בתנאי לחץ אוויר מוגבר – אבל אני די משוכנעת שהחלק של מרטה רחוק מלהיות אמין. שמישהו יסביר לי איך אפשר לדעת מה התאריך אם אין יום ואין לילה? איך אפשר לשמור על שפיות בלי סיוע? איך הגוף מתקיים בלי אור שמש ואין רככת? ועוד ועוד.
לשמחתנו החלק של קארל מרק אמין יותר, אף שגם כאן יש מעידות לא נעימות, והוא מספק את המתח כשלוקח אותנו למסע מותח מורט עצבים לפרקים כי השעון דופק, העניינים אצל מרטה ושוביה מסתבכים והדאגה לגורלה גוברת – גם אם הסוף ידוע מראש.
ולמרות הפגמים שציינתי, הצלחתי להיסחף לסיפור שהולך ותופס תאוצה בהתאם ללו"ז ההולך ונהיה צפוף.
הספר תורגם מאנגלית ויש לי רק מילים טובות להגיד לארז אשרוב. אני משערת שהיו בדרך כמה מכשולים לשוניים, אבל העובדה שלא ניכר שום מאמץ, השפה זורמת ועדכנית והסיפור קולח היא עדות לעבודת תרגום טובה.
לצערי נעדר מקומה של עורכת התרגום בספר. לא ברור למה ב'כנרת, זמורה־ביתן' לא מצאו לנכון לתת קרדיט לעורכת התרגום. עריכת תרגום טובה ממנפת ומדייקת טקסטים על לנקודה האחרונה.
בשנת 2013 הופק סרט בשפה הדנית. ליודע חן וגם בכלל, הקדימון
