אני עוקבת באינסטגרם אחר פרופילים של רקדנים וצלמי מחול,
זה תחום שאני מאוד אוהבת והוא מתחבר אל חוויית הילדות שלי, כן- גם אני חלמתי להיות רקדנית כמו רוב ילידות הסבנטיז, חוג בלט אצל מרים קאופמן ותמונות של נעלי פוינט שחוקות מרוב ריקוד על הקיר.
כשחזרתי לארץ מיד התחלתי לצייר בהשראת הצילומים שלו.
אך הוא לעומת זאת ראה את המיקום שלי, את הדגש שלי ביצירה לשפה העברית וידע כל הזמן הזה שאני ישראלית.

ואני שמציירת על רקע טקסטים בעלי משמעות, חשתי שינוי בסטודיו כי מאותו רגע זרמו אלי ספרים בעלי ערך עבור העבודות האלה
והתחלתי ליצור על רקע אטלסים ומפות של תקופת ממלכת פרס, טקסטים אודות הצהרת כורש, שירים על פעילותו למען שיבת ציון
ודמותו כסמל לשאיפות היהודיות למולדת.
שפע דפים שעד כה לא פגשתי או לא אספתי אלי מהמחזוריות.

אנחנו ממשיכים ליצור בשיתוף ומתרגשים מהחופש האמנותי.
אף מילה על פוליטיקה אבל המון מילים על תחושה של גשר שהתאפשר בזכות הרשת הפורשת את העולם בפנינו ומקשרת ומגשרת בין אמנים.

צילום קרן פרגו
אשקן היגר מאירן בה חל איסור לצלם ברחוב, כך לדבריו, ואילו בארה"ב היצירה שלו באה לידי ביטוי ביתר שאת: חופש אומנותי במלא מובן המילה.

יש לנו חלום: להציג את העבודות שלנו בגלריה בניו יורק.
אני רוצה להפעיל את קסמי הרשת שוב- וכאן אתם נכנסים לתמונה- מוזמנים להעביר הלאה את הבשורה, לתייג, לשתף ולקשר אותי עם בעלת גלריה איכותית
שתשמח להציג את הסיפור שלנו,
