טוב , אז קודם כל חשוב שתבינו אני ירושלמית , ירושלמים זה מן עם כזה שלא אוהב לצאת מהבית וכל חצייה של תחומי העיר היא למעשה יציאה למסע . אפשר לומר אפילו הרפתקה . בייחוד עם את רק בת 8 , ואפילו לחצות את הכביש לבד הוא דבר מפחיד . בייחוד עם את כבר חודש רוצה להגיד למורה שאת יודעת את התשובה אבל נשארת שותקת ובייחוד אם עמוק עמוק בפנים את בכלל אינדיינה גונס שחוצה את המדבר על גבי סוס ונתלה בעזרת השוט שלו בתקרות המערה . במקרה כזה נסיעה לאילת היא הזדמנות למסע . ואז עוזבים את הבית השגרתי השקט, הרגוע והופכים למישהו אחר .
כשיוצאים למסע צריך להתכונן היטב , יש לארוז את כל הציוד הנדרש לחשוב טוב טוב את מה אורזים ומה הכרחי, צריך לבחור אילו צעצועים יבואו איתי ואילו יישארו מאחור , את הבגדים לבובה כמובן .וציוד לדרך , משהו לעשות במסע הארוך והמפרך לאילת ( רק חבל שאין לי משתיק אחים גדולים נזה היה יכול להיות מועיל ביותר ) . צידה ….. אוכל מאוד מאוד חשוב כשיוצאים למסע , בנסיעה הארוכה אפשר לרעוב חס וחלילה. מזל שאמא תמיד מכינה פרות לדרך וסנדווצים ומים ומיץ אז אפשר להשאר רגועים לזה לא צריך לדאוג . הרי אמא מכינה סנדווצים גם לנסיעה לתל אביב
למסע תמיד יוצאים השקם בבוקר , כולם בהתרגשות גם אחי הגדול (הוא מתנהג כאילו הוא אבל אני בטוחה שכן ) . אחרי שמעמיסים את הציוד מתחילים בנסיעה ,הבטן ישר יודעת שעברנו את גבולות העיר ומיד …… ." אמא אפשר תפוח?" " אמא אני צמאה" הבטן תמיד יודעת את האמת היא תמיד מרגישה לפני , גם היא חוששת לצאת אזור הנוחות. אבל גם היא רוצה הרפתקאות …
במסע מסוג זה הכל מיוחד הכל אחר , ההתרגשות נותנת טעם מיוחד לכל דבר . והמחשבות הופכות כל דבר למרגש והרפתקני …………. . במסע מסוג זה את יכולה לגלות בדרך לאילת מקומות קסומים . ואני מפליגה בדמיוני , שם כל עצירה קטנה בדרך הופך לסיפור אגדה
………יש מקום קטן בדרך לאילת שאיש אינו מכיר, זהו מקום סודי שרק מטעי מעט יודעים עליו ורק האמיצים עוצרים בו , הדרך עליו חמקמקה ועליך לדעת לנווט ולמצוא את הסימנים הקטנים לאורך השביל . אם עברת את כל המבחנים והצלחתם להגיע . ייתכן ושומרי הסף יאפשרו לכם להגיע אל ההיכל שם תוכלו לטעום מהנקטר המיוחד אותו לא ניתן למצוא בשום מקום בעולם (בוודאי לא בירושלים ) הנקטר הזה הוא הדבר הטעים ביותר והמיוחד ביותר בעולם . הוא מחייה מתים הוא מרענן ונותן אנרגיה להרפתקנים ונותן אומץ …….. למקום הזה ……. קוראים …. יוטבתה
שם באמצע במדבר הקימו אנשים את המקום הקסום הזה , הן גידלו את הפרות שלהן על אהבה, ובדרכים שעד היום אסור לגלות לאיש הם מפקים את המשקה הטעים בעולם
כשהייתי ילדה היינו עוצרים באמצע הדרך לאילת במחלבה קטנה , כמעט לא ידועה ושם ליד הדלפק הייתי בוחרת בלבן ,לבן פשוט ורגיל . אבל בשביל ילדה ביישנית מירושלים .זו הייתה הרפתקה , משהו שמעטים עושים , הטעם הזה של לבן פשוט ממחלבת יוטבתה הקטנה היה שווה לנקטר למשהו מיוחד משהו שזוכרים כל החיים …. אז בפעם הבאה שאתם עוזבים את העיר תחשבו על הרפתקה . תעצרו לאכול במקום קטן ודמיינו שאתם אינדינה ג'ונס שכובש את העולם …… בתאבון
