אין לי כותרת – אין לי מילים …..

אם יש מישהו שהנושא הזה מוצה מבחינתו עד תום – שיקמט ויזרוק לפח. כל מי שנראה לו שדשו בנושא ודסקסו אותו ודנו בו ושום דבר לא יצא. לא אכפת לי. אני מרגישה שאני מתביישת בעצמי. באמת, אין קשר וחלק חוגגים שנה אזרחית חדשה ומה אנחנו מאחלים לעצמנו וליקרים ולאהובים לנו? עוד שורה שבעיניי כרגע היא כמעט סוג קלישאה אחת גדולה – בשבילי. קשה לי לחגוג – למרות שזה לגטימי – אבל עם מחשבות נוגות..
שאף אחד לא יחשוב שאני שומר המוסר, או כותבת כאן במסגרת הלקאה עצמית – אני כותבת עכשיו כי כל כך הרבה סיכומים בכל כך הרבה פורמטים נשפכו – לא זוכרת כמה ואם תבעו שוב ושוב את החזרת גלעד שליט – אז אם מסכמים שנה (לא חשוב שאזרחית) – גלעד שליט הוא אזרח לפי הלוח ה"אזרחי" , העברי , כן, ו….גם הצרפתי – לא הגיע הזמן לסכם כבר את השנים שלו  בעזה ולהחזיר אותו לאבאמא ושאר המשפחה שלו?.
יושבים במצפה הילה / ירושלים – משפחה אחת, תיקון: כמעט משפחה, חמש שנים, בואו נספור יחד: חמש שנים והילד שלהם נמצא ממש לא רחוק – בעזה. כמה ממשלות התחלפו בישראל? לא הספקתי לספור, הספקתי לקטר על ראשי ממשלות ועל שרים ועל דיאלוגים ומרתונים וכנסים וטיסות מסביב לעולם  ורק ילד אחד שנשלח בתפקיד- חסר, מי שהספיק לא לזכור לרגע – קוראים לו גלעד שליט.
אז תגידו שאין קשר בין גלעד שליט לבין שנה אזרחית חדשה. גלעד הוא אזרח. הוא לא רק אזרח מדינת ישראל הוא גם אזרח מדינת צרפת. פחות ענייני מה עושים הצרפתיים, אבל הרבה יותר מעניין ומאכזב אותי מה עושים כאן , כשהתשובה היא – כלום !!!!
וכל תקופה שהנושא עולה על הפרק בטון כזה או אחר בהקשרים כאלה ואחרים ונדמה שכולם כמעט עומדים על הרגליים האחוריות יש סוג של קונצנזוס לאומי בע"מ. מסוג התהליכים שכנראה קצוב להם הזמן מראש והם לא מחזיקים יותר מדי הרבה זמן. מתהפכת לי הבטן כשאני רואה את חלק מהציטוט שאמר אבא של גלעד לגבי מדינת ישראל  וארונות מתים. נכון, זה לא נשמע נעים וגם לא פוליטקלי קורקט והיום עוד מעבירים  חוויות של המסיבה של השנה האזרחית החדשה.
אני לא אומרת שהחיים צריכים להעצר – הם לא. אני אומרת (ואפשר כמובן לא להסכים איתי) שאסור, ממש אסור שאפילו ליום אחד גלעד שליט יירד מסדר היום הציבורי. אני לא מהמפגינים ולא מאלה שעוד מאמינים ש"אנחנו נשנה את העולם…" – התפכחתי, אבל אני מאמינה בכל ליבי שבידיים ובקול שלנו להביא את גלעד הבייתה – כי חמש שנים זה לא קרה.
אני אדם פרטי ולא משרד פרסום ולא איזה מפקד או מנהל או גורם בטחוני עלום ש"מנהל שיחות כל הזמן…" – אני ממש לא, אני סתם אזרחית פשוטה, אבל מישהי שחושבת כל יום כשעודד בן עמי מזכיר בסוף המהדורה של שש את מספר הימים שגלעד כבר בעזה – אני לא מבינה איך ההורים והמשפחה והחברים של גלעד שורדים. באמת שלא.
האמת? אני עפר לרגליהם של משפחה אצילית שמתנהלת בצורה כל כך מכובדת בסיטואציה כל כך לא נורמלית, אבל איך אפשר לתת לאוסף האנשים שיושבים שם בכנסת ובממשלה ובעוד מקום שהיום קשה לי להגות את שמו (ואני מתנצלת בפני כב' הנשיא) – להמשיך להפגש עם ראש ממשלת איטליה והנציג הדיפלומטי של… ואיך אפשר לתת לשלושים ח"כים לצאת לסיור לימודי בנושא שיפור מערכת הכבישים או איך בונים מהר יותר רכבת תחתית. איך לעזאזל נותנים להם לעשות את זה במקום לקחת אותם (או מישהו אחר) , ולשבת או לפעול עד שהילד הזה יהיה כבר כאן !! הגיע הזמן!!
הייתה לי תקופה מסויימת שבה הרגשתי שאנחנו אולי מנכסים את הילד הזה לטובת המאבק החמאסי-ישראלי, אבל אחר כך זה חלף, האמת? די מהר…לא אכפת לי את מי צריך לגייס ומה צריך לעשות , אבל הילד הזה כבר מזמן מזמן היה כאן צריך להיות. בבית שלו, בסלון, ליד המזגן עם קערת מרק חם ואמא שתשאל אותו מה עניינים ואיך ? אבל מה לעשות? איך אומרים "נבחרנו" ? אני חושבת שכולנו מכירים את התשובה  "אנחנו עושים כל אשר לעיל ידינו…." , או גרסה ב' לנושא: "יש דברים שהשתיקה יפה להם – וכמה שנדבר פחות יהיה יותר טוב….."
אנחנו בסך הכל עם לא רע, די ממושמע ברוב המקרים אפשר  לומר (תמיד יש סטיות חמורות בתקן – אבל בוא נודה שהן באופן יחסי באות לידי ביטוי משמעותי יותר בשנים האחרונות…). אמרו לנו להיות בשקט כי ככה יתנהל לו מו"מ אפקטיבי, אמרו לנו ש"כמעט יש הסכם", מה עוד אמרו ? ש"הם" רוצים מספר לא שפוי של מחבלים…תמורת חייל אחד….זה בכלל משפט קוהרנטי???
מישהו החליט שלא מספיקה משוואה מתמטית אלא צריך גם משוואה אנושית? אנחנו מחפשים משוואות ? הרי בסופו של דבר, בערבו של יום – בסוף המסלול הילד הזה (שמעולם לא ראיתי אפילו את תמונתו עד אירוע החטיפה) אני מתפללת שיחזור הבייתה. מדינת ישראל תחזיר מרצחים או רבי מרצחים , כאלה שהרסו או יהרסו משפחות – אבל גם ככה הם הורסים….האבסורד הוא שגם ככה הם הורסים. לא צריך דם ברחובות בשביל להרוס משפחה. מספיק לרוקן מתוכן ומשמעות מילים כמו ערך ואמון.  וזה קורה בלא מעט  בתים של חיילים או משפחות או פקפוק של ילד בכיתה יב' אם ללכת לצבא ולאיזו יחידה- הוא לא יודע אם ידאגו להחזיר אותו אם חלילה יקרה מקרה דומה….
אז מה? להרוס ערכים ודרך ולהפוך אותן למילים ריקות מתוכן, להשאיר ילדים בני 18 או הורים ששולחים את הילדים עכשיו או בשנה הבאה לצבא עם תחושה כזו – זה לא הרס? מה עשינו? הרסנו גם את הדרך ואת מי ומה שהתיימרנו להיות.
נבחרי אומה – לא צריך להגיע לשפיכות דמים וזה חמור אבל אני רוצה להאמין שיש לנו צבא חזק, אנחנו לא רוצים ל"שלם" להם את ה"מחיר" – אני מרגישה שחלק לא קטן מהמחיר כבר שולם, חלק משולם עכשיו וחלק בוודאי ישולם בעתיד.
אם בבית ישראלי יושבת משפחה והיום ההורים אומרים "אנחנו לא מאמינים" – ואנחנו אומרים שההתנהלות הזו היא הפקר, מסתובב שם בחדר אחר הבן שלכם , בן 18 שעוד חצי שנה צריך לצאת לשמור עלינו לשלוש שנים. עד היום הוא ואנחנו ידענו שאין מחיר ומעבר לחובה להתגייס, היום על הזכות אני לא ממש בטוחה.
מטוס ומבצע עד אנטבה הצלחנו להוציא לפועל כי ישראלים הם מן עם כזה שייסע עד קצה העולם כדי להחזיר ישראלי ויהודי במצוקה.  אז מה? עזה היא כל כך קצה העולם?