כשישבו קרייני החדשות והפרשנים באולפנים בסוף הבחירות האחרונות וכדי להעביר זמן עד קבלת נתוני הצבעה ובין ראיון ח"כ אחד לשני ניהלו שיחות של אחרי… אחד הפרשנים או יותר שכבר התחיל לנתח את המפה הפוטנציאלית שעשוייה לקום פלט שאנחנו עוד יכולים להקלע למערכת בחירות מספר שלוש.
כל מי שישב באולפן התחלחל והרעיון נראה כמו מדע בדיוני או בדיחה גרועה אבל ככל שהתחילו לעבור השעות ונתוני אמת מהשטח אפשר היה לראות את הפנים של היושבים באולפן הולכים והופכים לרציניות אבל עדיין זה נפסל על הסף אפילו בגדר רעיון שהיה ברור לכולם ש"לא יקום ולא יהיה"
אתם רואים את האזרחים במדינה הזו שאני חיה בה? אתם שומעים אותנו? אתם חווים את המצוקות שלנו? למה שתקשיבו לנו או תקיימו את מה שהבטחתם . הרי מאד קל לשבת באולפן ולהאשים את הצד השני. זה לא בעייה מוסרית להסתכל לצד השני בעיניים ולצאת אחרי דיונים ולומר שהיו אי – הסכמות. ניסיתם להקשיב או לראות או לנסות להביט לאזרחים בעיניים?
עכשיו יומיים בערך לפני פיזור הכנסת ואחרי אינספור דיונים של קואלציה ואופוזיציה, דיונים של אני -אתה אשמים אתם לא מקבלים את תפיסת העולם שלנו והרשימה עוד ארוכה..ואני עומדת מהצד רואה ושומעת על הפגנות (עדיין במינון נמוך), עדיין בהיקף קטן גם בתלמידי יב' בירושלים היום גם היו ברמת – גן ובאיזור אשלון ונתיבות ומחשבות נוגות עוברות אין לי ארץ אחרת – גם אם אדמתי בוערת. האמנם?
עוד לא התחילו ההפגנות הרחבות, עוד לא התחילה האלימות המילולית והפיזית ואשה מבוגרת שזרקו עליה אתמול לבנה ופצעה את ראשה בלווית קללה חבל שלא מתת בשואה – הלוואי שתמותי ממחלה (אולי אני לא מדייקת במילה אבל המילה שואה ומחלה נאמרו -בזה אני בטוחה).
נשבעת לכם שאם לא הייתי רואה ושומעת אותה לא הייתי מאמינה וגם עכשיו אני מצטערת ששמעתי את זה. אם יתפסו אותו הלוואי שיינמק בכלא כל ימי חייו. זו רק התחלת מערכת הבחירות.
וזה לגמרי לא משנה לי כרגע אם ביבי גרר אותנו לבחירות פעם שלישית או כחול – לבן. משנה לי שבבית החולים יושבים ושוכבים אנשים במסדרונות ובחדרי אוכל, מעצבן אותי מצב החינוך במדינה, מוציא אותי מדעתי מה שקורה ב"עוטף" – התחלנו לקרוא לאיזור "ההוא" עוטף כאילו הוא מילת קוד לכל אותם יישובים בדרום, לכל המשפחות, הילדים, מערכות כלכליות וחברתיות שמושבתות.
אז לכולם כמעט ברור שהספירה לאחור לבחירות היא ממש בפתח ואלא אם נס חנוכה יקדים השנה – סביר להניח שבחירות מספר שלוש בשנה אחת במדינה יתקיימו. אני חושבת שהסיבה המרכזית להן היא אגו וחוסר אמון (ואין בכך שום נקיטת עמדה). אני מאמינה שכל שאר הנושאים פתירים בדרך זו או אחרת עם פשרות שיאלצו לעשות כולם.
מדינה שמאויימת מצפון ודרום , מדינה שאם אתה חולה ואין לך ביטוח פרטי – אתה בבעייה גדולה, מדינה שהיחסים הבינלאומיים שלנו עם מדינות העולם "ממש מעולים", מדינה שבה מונחים מול ראש הממשלה שלה -שלושה כתבי אישום- זוהי מדינתת רווחה ! זוהי מדינה שיכולה להרשות לעצמה לשחק במשחקי בחירות, בקללות יצירתיות, בשיח מתלהם כך נראת מדינת רווחה – מדינת כל אזרחיה.
הרצון והמוטיבציה שלי ללכת להצביע בפעם השלישית שואפים לאפס. כשאני אומרת את זה בקול רם תמיד יהיה מי שינזוף בי ויאמר שאם אני לא מצביעה הרי אני מצביעה למפלגה שכנגד. זה נכון – נכון מאד. נגד כל מה שאני מאמינה בו אני כבר לא מאמינה שיהיה פה טוב. אני רוצה שיהיה סביר. אני אלך להצביע ממקום של כעס ותסכול ואמונה קטנה מאד בלב שאולי פעם יהיה כאן טוב יותר.
את הפוליטיקה והמתמטיקה הזו אני יודעת היטב, אבל מי שלקח שנה שלמה לפחות מאיכות חיי וחיי אזרחים אחרים, מהתקציבים שאני צריכים לחיות מהם (קצבת נכות למשל), מי שהבטיח לי שהמצב הבטחוני יהיה טוב כי ככה הבטיחו לנו וכל שבועיים שלושה אני שומעת שהיו יירוטים בדרום ורואה ושומעת ילדה בת 4 מנסה להסביר למה היא פוחדת – מי שהיתה בו התעוזה לעשות את אלה ועוד – לא מגיע לו לשבת ולהיות נבחר.
הבטחות גם אם הן של בחירות צריך לקיים. חיים כאן אזרחים שרוצים וצריכים לחיות ומגיע להם .