"אין לב, אין רגשות, רק ראיות"

הפרקים הראשונים ב"פמת"א" עושים עבודה טובה, וסוחפים את הצופה להמשיך ולצפות, כדי להבין מי עומד מאחורי מעילת הענק בבנק. כן, כמו בכל סדרת מתח סטנדרטית, בוצע פשע, ועכשיו נותר לגלות מי הפושע

"אין לב, אין רגשות, רק ראיות", אלו המילים הראשונות של הפרקליטה מרסל בן דוד, בסידרה החדשה פמת"א, שמשודרת בערוץ "כאן 11".

בן דוד קודמה במהירות מתפקיד עורכת דין במשטרת ישראל לתפקיד פרקליטה בפמת"א (פרקליטות מחוז תל אביב), ועם כניסתה לתפקיד היא נתקלת בהתנהלות הרגילה של משרד ממשלתי: עבודה לפי נהלים קשיחים וברורים; כל אחד פועל בהיררכיה הארגונית ומפעיל שיקול דעת על-פי המקום המוקצה לו במערכת הגדולה והמשומנת: המשטרה חוקרת וממליצה את מי להעמיד לדין, המתמחים עושים עבודה שחורה ומשעממת, מבלי שהם רואים את התמונה הגדולה, הפרקליטים פועלים לפי המלצת המשטרה ואישור פרקליטת המחוז, ומי שסוטה מהשורה מקבל נזיפה, כדי שיבין ש"פה פרקליטות מחוז, לא משטרה" (כלשונה של אחת הדמויות).

חן אמסלם צילום מסך

נהדרת. חן אמסלם. צילום מסך

בין לבין דואג יוצר הסידרה לתבל את העלילה המותחת בדמויות צבעוניות, פרי יצירתה של החברה הישראלית הרב-גונית: מתמחה ערבי וצייתן; פרקליט שחצן ("תרנגול") שמטריד מינית; פרקליטה ותיקה ועייפה, בהריון מתקדם, שעסוקה בעיקר בסידורי ההסעה של ילדיה, בדיקות הריון ואיסוף כספים לטובת קופת הוועד; מתמחה אחרת יפייפיה, חטובה ותכולת עיניים, שהיא "בת של…"; פרקליטת מחוז שוביניסטית, שמציינת בפני בן דוד, שמונתה לתיק בגלל שהיא "פרצוף יפה לתקשורת", תחרותית, וקפואת מבט. עם שלל הדמויות הללו מתמודדת בן דוד, צעירה אמיצה ונאה למראה, שעברה לגור בעיר הגדולה, לאחר שעזבה את בית הוריה המסורתיים שמתגוררים בירושלים.

הפרקים הראשונים בסידרה עושים עבודה טובה, וסוחפים את הצופה להמשיך ולצפות, כדי להבין מי עומד מאחורי מעילת הענק בבנק. כן, כמו בכל סידרת מתח סטנדרטית, בוצע פשע, ועכשיו נותר לגלות מי הפושע, כדי שניתן יהיה להעמיד אותו למשפט ולהחזיר את הסדר הציבורי על כנו. למה הכוונה? נדרש להבטיח שרק הבנקים גונבים לנו את הכסף לפי העמלות והנהלים שלהם, ולא איזה פושע לא מוכר, שגונב את הכסף מהבנקים, בניגוד לכללי הפורמט.

pamta1צילום: משה נחומוביץ

 אז המתח בשיאו, מי גנב את הכסף?

האם זו הפקידה שמפחדת לדבר עם עורך דינה, עיניה בוכיות ומתרוצצות בחוריהן בדאגה מתמדת, פניה אפורות, והיא הופכת לחשודה המיידית, כי בעלה מצוי בחובות כבדים, והיא נצפית ממהרת להחביא את הניירות, כשהשוטרים פושטים על הבנק (מי אמר "אתי אלון"?). או אולי המדובר במנהל שלה, אשכנזי בעל מראה מלוקק וזחוח, לבוש חולצה ורדרדה מכופתרת, כנראה עשויה בד איכותי, כי היא לא נראית מקומטת גם אחרי כמה ימים בחדר המעצר. בסוף הפרק הראשון נראה כאילו התשובה ברורה, ומדובר באפשרות האחרונה. אלא שהפרק השני, מסבך את העלילה וטווה סביב הצופה קורים נוספים של מסתורין, שנועדו לוודא שלא ינטוש לטובת ערוץ 12 או 13, חלילה. הפרק השני מכניס גורם נוסף למשוואה, גורם עלום (אולי עולם תחתון?) שמפעיל אחרים כדי להוציא במרמה כספים מהבנק, והכל ללא ידיעת מנהל הבנק, וכדי להפלילו. וכדי שלא להוציא לגמרי את המנהל מלוקק מהתמונה, זורק לנו כותב העלילה גם רמז שקיימת אפשרות, שהמנהל משתף פעולה עם אותו גורם עולם תחתון.

פמת"א צילום מסך

סדרה מותחת. צילום מסך

בשלב הזה אני כבר לא נושמת מרוב מתח, ורק מידי פעם יורה כותב הסידרה חיצים מושחזים וחדים, שמפלחים את המתח. חיצים של ביקורת נוקבת על הפרקליטות, על פועליה המסורים, שאין להם לב, ואין להם רגשות, חלקם חוטפים מחלות סופניות, ואחרים מובילים את עצמם לאבדון בדרכים אחרות.

ואני? כמי ששירתה במערכת דומה (או אולי מעט שונה?) משך מעל ל-20 שנה, אני צופה בסידרה, ורק תוהה אם כך נראיתי גם אני בעיני המסתכלים מבחוץ כל אותן שנים.

 

הולי שוורץ
עורכת דין (סגן אלוף במילואים), בעלת נסיון של מעל ל-20 שנה בתחום הדין הצבאי-פלילי. בעלת משרד בוטיק העוסק בייצוג חיילים מול המערכת הצבאית. כמו כן, אני מעבירה הרצאות בנושא הטרדות מיניות ומעמד האישה בחברה בת זמננו.