.

אני נכנסת לחלל התצוגה ומגלה שאני מתרגשת
האולם הזה… אני אומרת באנחה.
האולם הזה מאכלס, במשך השנים שאני מבקרת בו, תערוכות יוצאות דופן,
תערוכות נייר, קרמיקה, זכוכית וטקסטיל –
תערוכות קבוצתיות גדולות ורחבות היקף
כשהמשותף בין כל המוצגים הוא שם של חומר
והמשותף בין כל המציגים – אמנים ומעצבים מתחומים שונים – הוא היותם ישראלים.

מצבי קיצון – נייר ישראלי היא תערוכה שהנושא שלה הוא נייר.
נייר כמצע ליצירה, נייר כחומר גלם, נייר כנושא לחקר ונייר כתוצר סופי;
נייר במגוון כמעט אינסופי של סוגים ועיבודים, שמוביל את היוצר-החוקר לתוצרים שונים.

בכל אחת מהעבודות ניכרת מתיחה של החומר אל מקומות רחוקים
בהפקעה מהשימושים המקוריים
ובהמצאה של שימושים חדשים.

האוצרת, ענת גטניו, מספרת על התהליך המורכב של בחירה –
65 עבודות וגופי עבודה, מבין כ-350 עבודות שהוגשו במעומדות לתערוכה.

כל עבודה מייצגת גישה שונה לחומר
ומדיום ייחודי של יצירה;
חלק משמעותי מהעבודות מכיל רמיזות פוליטיות, במובנים מתבקשים ובמובנים רחבים יותר,
כמו גם התייחסות להיסטוריה של האמנות ושל היצירה

בחלק ניכר מהעבודות ניכרת הנטייה לחזרה אל האוּמָנוּת – ה- craft –
עשייה עמלנית, מלאכת יד
עשייה מדוייקת וממושכת, מתסכלת ומספקת.

.

בפעם הראשונה שהגעתי למפגש עיתונאים בתערוכה
שכחתי להביא אתי מצלמה
ו"נאלצתי" לחזור אליה שוב

בביקור השני ראיתי עבודות ופרטים שנעלמו מעיני בביקור הראשון,
והיחס שלי אל חלק מהמוצגים השתנה ואף התעצם.

אמי, אישה יוצרת בזכות עצמה, שהתלוותה אליי באחד הביקורים
יצאה מהתערוכה במבע של השתאות והתרגשות
וציינה שלא ידעה ולא העלתה בדעתה
שאפשריות בכלל כלכך הרבה התייחסויות לחומר הזה – הנייר –
שהוא כל כך מוכר, ועם זאת ניתן לחדש בו שוב ושוב.

.

*

.

בגרם המדרגות שמוביל אל אולם התצוגה, מלווה את המבקרים יצור דמיוני פרה-היסטורי
שיצר אבי סביליה מאלפי גלילים של נייר עיתון צבעוני
ומעל עשרים-אלף אזיקוני פלסטיק,
בטכניקה שמזכירה קליעת נצרים

.

.

*

.

נילי מוזר הביאה עמה "צמח מטפס", טפיל שחור שנראה כמטפס על אחת מקורות הבניין,
במבואה אל האולם.
הטפיל עשוי מאלפי פיסות נייר בריסטול
שקופלו בטכניקה של אוריגאמי מודולארי
שבה יחידות בסיס רבות וזהות, מורכבות לכדי גוף תלת מימדי.
את היחידות קיפלו אמניות מתמחות בויאטנאם, איתן יצרה האמנית קשר.

.

.

*

.

לידה שרת מסד מייצגת בתלת-מימד מונוכרומטי עדין
ובעמלנות וסבלנות אין קץ
את השטיח הפרסי ששכן במרכז בית משפחתה
מעבירה אותו מהרצפה אל הקיר
ואת הצבעוניות העשירה שלו לתלת מימד אוורירי

.

.

*

.

אסון השריפה בכרמל הביא עימו גם אסתטיקה ייחודית
יופי עצום ועצוב
שאותו מתרגמת סימה לוין לעבודת קיר מופלאה – טריפטיך גדול –
כשהיא מחוררת בידיה נייר פבריאנו איכותי בעזרת מחטים בעוביים שונים
למעבר האור מגופי תאורה מאחוריו. עבודה מצמררת

.

*

.

נעמה אופנהיים אוספת נייר מסוגים שונים, מאז ומתמיד:
נייר אריזה, נייר אורז שמשמש להכנת אגרול, נייר של שקיקי תה משומשים…
במפגש איתה היא לוקחת את השומעים אל התהליך המורכב של היצירה
ואל מקורות ההשראה:
עבודות אמנות שיצרו ציידי לווייתנים מהמאה ה-19, בשעות המנוחה,
שעשויות בעמלנות ובכישרון משיני הלוויתנים הניצודים.
היא מתארת יופי מעורר התשאות, לצד צמרמורת שנובעת מהמקור האכזרי של חומרי הגלם שלהם.
התוצרים שלה, ספינות רפאים שמזכירות במראן עפיפוניהם עדינים, מרחפות בחלל.

.

.

*

.

אלפי רצועות נייר עיתון, מהשוליים הלא מודפסים של גליונות עיתון הארץ
מגולגלות לכדי מגדלים גמישים בגבהים משתנים
ויחד יוצרים חבל ארץ דמיוני נעלם
פרי יצירתה של מעצבת התכשיטים דנה בלום
שמכתירה כל מגדל נייר כזה, בטיפת זהב בקדקדו

.

.

*

.

במבט ראשון, עבודתה של גלית שבו מזכירה אוסף אקראי של צלחות נייר חד פעמיות
ומקלות אכילה יפניים
מהסוג שמתלווה לארוחות טייק אווי.
שבו, מעצבת מוצר, מבקשת להפנות את תשומת הלב לחוכמה שביצירתם של מוצרי אריזה
מנייר ממוחזר – דוגמת תבניות הביצים המוכרות לנו –
והיא יוצרת מפה של קרשים שבמפגשים ביניהם "צלחות" נייר
שמקבלות את צורתם של הקרשים,
ומקבעות את נקודות המפגש שביניהם כמחברים.

.

*

.

אילן גריבי מקפל נייר שנקרא "עור פיל",
בטכניקת אוריגאמי מיוחדת
שבה משורטטת על נייר רשת של קווים
שמהווים מפת-דרכים לקיפולים המורכבים, החוזרים על עצמם בטקסטורה טקסטילית מרהיבה
וכולם עשויים גליון נייר אחד, ללא גזירה או הדבקה.
הנייר הייחודי מאפשר לקפל את הנייר לכיוונים שונים, מבלי שייקרע
.

.

*

.

קופסת אוסף הפרפרים מנעוריה של אימא שלי
– זו שאני עצמי הרסתי בילדותי, מרגע שידיי נחו עליה –
התממשה לנגד עיני על קיר התערוכה
אבל לא
אלו פרפרים רק לכאורה
עשויים מגזרות נייר בדמות צלליותיהם של כלי נשק ולחימה
כולם מתוך מחסן הנשק העשיר של צבא-ההגנה-לישראל.
ה"פרפרים" מחוברים לקיר בסיכות המסורתיות,
אבל הם עשויים נייר וצבע
חתוכים בלייזר
ושמותיהם – "ליטון" (המרה לשפה הלטינית, שבה נקבעים שמות מינים ביולוגיים) של שמות כלי הנשק.
יצירה של רותם ריטוב חדש.

.

.

*

.

שאריות של מזון טבעי – חומר אורגאני צבעוני וצובעני –
הן המקור ליצירתה של רחלי יוסף
שבטכניקה מיוחדת של ייבוש וכבישה הופכות לדפים דקיקים וצבעוניים
יפהפיים וחד-פעמיים

.

.

*

.

עשרה ימים ארוכים עמלו נועה יקותיאלי ושתי נשים נוספות על הצבת העבודה הזו
שעשויה מגזרות נייר שחורות, כשכל אחת מהן עשויה בקווי המתאר של אחת ממדינות ארצות-הברית
ולתוך כל אחת מהן נחתך דימוי שונה
כל אלה תלויים מהתקרה בחוטי תפירה שחורים
ומוצגים כנגד השתקפות במסגרות התמונות המונחות תחתיהן.
חובה לראות את העבודה הזו, לצעוד סביבה.
כל תיאור שלי יימצא חסר

.

.

* * *

.

הבחירה בעבודות שעליהן כתבתי היתה קשה
רבות נשארו "על רצפת חדר העריכה"
כמו שפעם היו אומרים בתעשיית הקולנוע

ההצעה שלי: לכו! הנאה מובטחת, ואיתה השראה וחומר למחשבה

.

* * *

.

התערוכה תוצג עד סוף חודש יולי

במהלך חופשת הפסח יתקיימו במסגרתה פעילויות לילדים וסיורים

פרטים נוספים באתר המוזיאון

כשאתם שם, לכו גם לתערוכת הקעקועים במרתף "בניין הדואר" של המוזיאון. לא תצטערו!

תערוכה מעניינת גם בגלריה של אוניברסטית תל אביב, ממש לא רחוק משם
כפי שתיארה שלי לואיס בבלוג שלה.

.

* * *

.

עיצוב התערוכה: סטודיו עמרי בן ארצי

תצלומים
יח"ץ – צלמים: ליאוניד פדרול, הדר סייפן
חן סיון

כל הזכויות שמורות