את שומעת אמא? המון זמן לא דיברתי איתך אבל שתדעי שבשכונה שואלים עלייך. כל פעם שמישהו מזכיר אותך זה תמיד בהקשרים של טוב וחכמה ורגישות – אני הרווחתי מתנה, אני זכיתי – זכיתי בך. את יותר שווה מכל ה"אריאלה" של מפעל הפיס בעולם
לא היית אלופת הבישול אימוש, את היית אלופת הנשמות הטהורות וידעת שיש מרק של סבתוש שאנחנו מאד אוהבים, אז השתדלת לעשות אותו. זה היה מרק עוף, אולי הכי פשוט שיש, מרק פולני אבל הכי הכי שיש. אז אולי יש מיליון מתכונים שיש אבל יש את המתכון של אמא , זה של בערך והוא היה המתכון והטעם והנשמה שלך וזה תמיד הכי משובח.
אנחנו ממש בימים האלה של ערב יום הזכרון בצפירה וחגיגות יום העצמאות שכל כך אהבת. אני רוצה שתהיי כאן אני רוצה עד כלות. אומרים שככל שעוברים הימים הכאב פוחת ואני תוהה כל שנה מי האידיוט שאמר את המשפט המטומטם הזה. אני מנסה לגעת בך עוד פעם, להרגיש אותך ותוהה אם היו לי עוד כמה דקות – מה הייתי אומרת לך.
השכונה מתמלאת כאן ואולי היית פוגשת כאן אנשים מבית ספר הלל שאיכשהו מזהים וזוכרים שאני הבת שלך. את לא יודעת כמה אני גאה ושמחה ומאושרת שאנשים זוכרים כמה טובה היית ואיזה לב ענק ולכמה אהבה את ראוייה וכמה אני מרגישה ברת – מזל.
דיברנו על בית – ספר, על התקופה שלמדת ותמיד ספרת לי שאהבת מאד מוסיקה ,שירה בציבור ולכתוב. כמה הייית כותבת והמילים שלך היו האוויר,הצבע ומהות – וכנראה שאת זה ואת המוסיקה ירשתי ממך. הכרת את היומנים שכתבתי מכיתה ד' והמשכתי הלאה (תודה לאל שידעתי שלא קראת אותם – אבל ידעת שזה אחד הדברים הכי יקרים בעולם).
זה היה כשהיית חולה ואני חשבתי איפה לכתוב כי ידעת שאני רוצה ושם בעצם התחלת להכיר אותם ולשמוע יותר ויותר עליהם. שיתפתי אותך שאני עדיין ממשיכה לכתוב אבל מעולם לא ביקשת שאקריא לך. כיבדת את הגבולות והרצון שלי ואולי אפילו שמחת שיש לי חלקת אלוהים קטנה.
הדלקתי נרות פשוט כי אני אוהבת וזה מזכיר לי אותך, ניסיתי קצת לדבר אתך ולספר לך מה קורה כאן עכשיו. אני קצת שמחה שאת לא צריכה לעבור את מה שקורה – כי היית דואגת לכל אחד שהוא יהיה בסדר רק שהיית שוכחת לדאוג לך.
לא חשוב כמה זמן עבר מאז שאת לא כאן בשכונה, לא חשוב כלום, אני שוכבת עכשיו והדמעות זולגות. עד היום לא מצליחה להבין למה היית צריכה ללכת ולמה אי אפשר להשאר לעולם. אני יודעת שאומרים שטוב לך ואת נחה על משכבך בשלום ואני תמיד תוהה מי יודע שזה נכון. מישהו היה שם וחזר וסיפר שזה ככה?
נכון, אני יודעת שאני כבר לא ילדה וכולם אומרים שאני צריכה להרפות ולסגור מעגלים ועוד כל מיני "הברקות" אבל אף אחד בעולם הזה לא יודע שזה מסוג האהבות שעליהם שרים "אלי אלי שלא ייגמר לעולם…."
אני אכין את הקפה שאת אוהבת ואת עוגת הלייקח (או משהו כזה) ונכון שאני ירשתי את "חוסר האליפות" שלך במטבח, אבל את תבליני האהבה , אלה שלא נגמרים לעולם אני אכניס לכל תבשיל ומאפה גם אם הוא לא ממש ייצא הכי טעים.
את תמיד תהיי החתיכה החסרה בשבילי ואולי זה שאני ברת – מזל שאת כאן לצידי תמיד את הופכת אותי לאדם שלם שמשתדל להיות טובה כמו שהיית בסביבה. יש איזה בלאגן עולמי עכשיו אבל אני מבטיחה לקפוץ לבקר על כוס קפה שדברים קצת יירגעו.
אימוש – את החתיכה הכי שלמה שלי – אוהבת אותך עד השמייים והכוכבים וחזרה