אימאל'ה כיתה א' 3

זה קורה עוד שבוע, הילד הקטן שלי עולה לכיתה א', פעם שלישית ואחרונה שלי שאני עולה לכיתה א'.
ורק השבוע זה התחיל להרגיש קצת בבטן, המחשבות על אילו הייתי יכולה להיות זבוב על הקיר בכיתה.

בעוד שבוע החופש מסתיים, הנבחרת שלי חוזרת לספסל הלימודים והפעם יואבי מצטרף לבית הספר. אותו גוזל שחגג לפני חודשיים יום הולדת 6. יואב עולה לכיתה א', עד היום כמעט ולא חשבתי על זה, ליתר דיוק חשבתי אבל לא התרגשתי, לא הרגשתי את הכיווצים בבטן. אולי כי יש לי ניסיון, אני מכירה את המערכת ובמקרה של יואב מכירה גם את המורה. אולי הייתי עסוקה במחשבות אחרות על שגרת העבודה/חופש שבה אני מצויה כרגע, אני קוראת לתקופה הזו חצי שגרה. אולי כי יואבי שבדר"כ אומר שהוא מתרגש הפעם נראה לי cool לגמרי.

מה מלחיץ אותנו האימהות שעולות לכיתה א'?

אני בדר"כ אמא מאוד משחררת, אני בעד לסמוך עליהם, לתת להם לבחור. מניסיוני האישי זה גרם להם רק לצמוח, להיות עצמאים, להתמודד עם סיטואציות קשות ולהיות פחות פגיעים. כל זה הכי חשוב לנו – שהילד שלנו יהיה מאושר, שיהיה לו טוב חברתית, שהמורה תכיל אותו ותהיה טובה ושיהיה לו קל בלימודים. הוא הקטן שלי, שמאמין שהנשיקה שלי מרפאת כל מכה ופצע, מה יהיה שאני לא אהיה לתת את הנשיקה? אחרי אח גדול, הבכור, שהכל היה איתו קל, לימודית, חברתית, מצטיין בכדורסל. אחרי האמצעי שלי המכונה "middle one" שעברנו לקצה השני, קשב וריכוז, לקויות למידה והכל עם הרבה הכלה, עיטוף יצירתיות ושיתוף פעולה מלא עם בית הספר. עכשיו תורו, הוא הקטן שלי, איפה הוא יהיה? יהיה לו קל? אצלו משום מה אני לא יודעת? אם הגדולים ידעתי מראש. החששות של האי וודאות, אלו החששות שלי.

יואבי בבית ספר

מחכה לעוד שבוע, ללכת איתו יד ביד, הוא עם החולצה הלבנה ואני עם הפרפר בבטן. מחכה כבר לראות אותו חוזר הביתה עם התיק הכבד והשמחה בלב. מחכה לשמוע חוויות, למרות שמניסיון אצל בנים זה מסתכם במילה אחת מקסימום שתיים. למרות שאני כל כך נהנית מהחופש, אני גם כבר מתגעגעת לחזור לשיגרה, לילדים שבאים אליי לחוגים כי אני גם בעצם חוזרת לבית ספר. הספסל מחכה לכולנו. בהצלחה לכולם, שתהיה באמת שנה הכי טובה!

cupcakes-school-fb_

כרמית זק
אמא לבנים, שהכניסה ורוד לחיים שלה. הכל בזכות עוגות מעוצבות בבצק סוכר והפעלות לבנות בעיקר.