אילו רק הנשיא טראמפ היה מקשיב לי….

כל כך הרבה דיבורים. כל כך הרבה דיעות…

מיותר לציין שאני לא פוליטיקאית וגם אין לי יומרות שכאלה.

אבל הנה, מחר-כך מגיע הנשיא האמריקני לסגור כאן דיל.

אני לא מבינה איך אף אחד לא מציע מה שנראה לי יחסית  פשוט לראות… אם רק מתבוננים.

הרי אף אחד לא רוצה להיפגע.

ומנגד, אף צד לא באמת מאמין לצד האחר.

מבלי לשפוט. זה באמת מובן. קשה לתת אמון כשמרגישים כל כך פגועים. וזה בכלל לא משנה היכן עובר קו הצדק האוביקטיבי. אני גם לא חושבת שיש כזה.

לעניות דעתי, אין מנוס מלהבין שאנחנו, כולנו, ללא יוצא מן הכלל וללא הבדל דת, צבע, גזע, או השתייכות פוליטית, כולנו "דור המדבר".

ולמה צריך היה דור המדבר לצעוד 40 שנים בדרך שיכלה לקחת הרבה פחות?

כדי שהדור שהיה יחלוף מהעולם ויקום דור חדש. דור משוחרר מהדיעות לפיהן חי הדור הקודם.

הנשיא האמריקני, דונלד טראמפ, מבקש להשיג בביקור בארץ, עיסקה. עיסקה לשלום.

אז כמו בעיסקה-  יגובשו עקרונות. אלא שהקיום  של "העיסקה"  יהיה כפוף להתניות ויצא לפועל  , נניח, בעוד 50 שנים.

במשך 50 השנים האלה, כל צד צריך יהיה להתחייב להכין את הדורות הבאים ולחנך אותם לסובלנות, לקבלה ולכל אותם דברים שמאפשרים קשב ותקשורת טובה וכמובן חיים בשלום.

וממש כמו בחוזה עיסקי, יהיו סעיפים, סעיפי יסוד,  שהפרה שלהם תחייב התחלה של הספירה מחדש.

אז יאללה דונאלד, אדוני הנשיא, נראה אותך….